33

כשם שבמשל דהמלך והמלכה, אין זה גרעון ופחיתות במלך ומלכה, כנ"ל, כן הוא גם בנוגע לנפש יתירה – שאין זה שינוי וגרעון בנפש היתירה, אלא היא רק משנה מקומה.

ביום השבת היתה הנפש היתירה מאירה ופועלת בגוף – לא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות.

וכמו בכל ענין – הרי זה קשור ומשתקף בדיני התורה: בנוגע לשמחת חתן וכלה, הנה כאשר רוצים לערוך שבע ברכות לאחרי שערכו כבר בפעם הראשונה, יש צורך ב"פנים חדשות", שישתתף בסעודה אדם חדש שלא הי' נוכח בסעודות שלפנ"ז. אמנם, כלל זה הוא רק בנוגע לכל ימי השבוע; משא"כ ביום השבת אין צורך ב"פנים חדשות"7, כי, "לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת"8, ולכן, מאור פניו של אדם בשבת פועל בו ענין של חידוש – "פנים חדשות".

וזהו גם מהטעמים שביום השבת צריך להרבות בסעודות, באכילה ושתי'9 – דכיון שניתוסף נפש יתירה, הנה לא זו בלבד שניתוסף בענינם רוחניים, אלא ניתוסף גם בעניני הגוף, עד לאכילה ושתי'10.

ועוד זאת – שהנפש היתירה היא אצל כל אחד באופן השייך אליו:

בנוגע לקדושת שבת בכלל – יש שבת אחת לכל בנ"י בכל מושבותם11; אבל הנפש היתירה – הרי היא מתלבשת בגוף פרטי זה (שלכן משתנה מאור פניו של אדם פרטי זה), ע"י הנפש שיש בו במשך כל השבוע, שהיא לפי אופן הגוף, שכן, החיבור של הנפש והגוף הוא באופן שהם מתאימים זל"ז, ובהתאם לכך, הנה גם הנפש היתירה היא בערך לנפש שיש בו כל השבוע.

ואילו במוצאי שבת, כאשר נעשה "ווי (אבדה) נפש" – אין זה ענין של גרעון בנפש היתירה (כשם שלא נעשה גרעון במלך ומלכה), אלא החסרון הוא רק בגוף ובנפש שישנה בכל השבוע, שנחסר בהם הענינים שנוספים ע"י הנפש היתירה.

ג. וכשם שהדברים אמורים בכל איש פרטי – כן הוא גם בכללות קומת בנ"י. ובהקדמה:

ענינה של הנפש – שהיא מחי' את הגוף, עד שנעשה גוף המדבר ומשכיל, ועושה את כל הענינים שעושה גוף כאשר הנפש נמצאת בתוכו.

7) ראה כתובות ז, סע"ב ובתוס'. טושו"ע אה"ע סס"ב ס"ז-ח.

8) ב"ר פי"א, ב. וראה נ"כ השו"ע שם.

9) ראה שו"ע אדה"ז רסרמ"ב. וש"נ.

10) ראה לקו"ש חל"א ס"ע 195. וש"נ.

11) ראה גם תניא ספמ"ו.