בס"ד. ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ד

392

(הנחה בלתי מוגה)

דבר

אל כל עדת בני ישראל גו' קדושים תהיו כי קדוש אני גו'1, וצריך להבין2, מהו הנתינת טעם דכי קדוש אני שלכן קדושים תהיו, והלא לא נערוך אליו קדושתו3, ומי ידמה לך ומי ישוה לך כו'4. ומביא כ"ק אדמו"ר הצ"צ במאמרו על פסוק זה (בביכל שנפדה מהשבי')5 מ"ש במד"ר6, כתיב7 ואתה מרום, רוממות אתה נוהג בעולמך כו', נתת קדושה לישראל לעולם, שנאמר קדושים תהיו, ומבאר8, שהמכוון שהוא ציווי, וגם הבטחה, שסופכם להיות קדושים (ומביא דוגמא על זה מפירוש הכתוב9 ואהבת את הוי' אלקיך, שהוא לשון ציווי ולשון הבטחה10). וממשיך לבאר מ"ש ואתה מרום לעולם7, שמורה על ענין הנצחיות, ע"ד מארז"ל11 כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם, שענין זה נמשך מבחי' אני הוי' לא שניתי12, וזהו ואתה מרום לעולם, שמבחי' רוממות נמשך שיהי' בבחי' לעולם, בלי שום הפסק. והיינו, שגם הקדושה דישראל היא באופן של נצחיות והעדר השינוי (נתת קדושה לישראל לעולם), וכמובן גם מהפסוק אני הוי' לא שניתי, שסיומו ואתם בני יעקב לא כליתם.

ב) והנה

בכתוב זה נמנו ג' בחינות קדושה13. בחי' הא' היא מ"ש דבר אל כל עדת בני ישראל, שהרי בנ"י מצד עצמם (גם קודם הציווי קדושים תהיו) הם גוי קדוש14. ובחי' הב' היא מ"ש קדושים תהיו, שזוהי קדושה נוספת על קדושת בנ"י מצד עצמם. ובחי' הג' היא מ"ש

393

כי קדוש אני, שזהו ענין נעלה יותר גם מהקדושה דקדושים תהיו. והיינו, דעם היות שקדוש אני הוא נתינת טעם על קדושים תהיו, מ"מ, הקדושה דקדוש אני היא נעלית יותר, וכדאיתא במדרש15 עה"פ קדושים תהיו, יכול כמוני, ת"ל כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם. אך מ"מ, גם הקדושה דכי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם, נמשכת לישראל, כמובן ממ"ש כי קדוש אני, שזהו נתינת טעם על קדושים תהיו.

וזהו

גם13 מ"ש במדרש16 משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן א' בראשו ושתים נתן בראש בניו, וכך הם ג' הקדושות שמקדישים את הקב"ה קדוש קדוש קדוש כו'17, שנתן א' בראשו וב' נתן בראש בניו. והיינו, שב' המדריגות דעדת בנ"י וקדושים תהיו הן שתי העטרות שנתן בראש בניו, ובחי' קדוש אני היא העטרה שנתן בראשו18. אך גם בחי' קדוש אני, שזוהי העטרה שנתן בראשו, נמשכת לישראל, כנ"ל. וכמובן גם מזה שהמשכת כל ג' הכתרים (גם הכתר שנתן בראשו) היא ע"י בני המדינה, וכיון שזהו ענין שנעשה ע"י עבודתם של ישראל19, לכן נמשך להם גם הכתר שנתן בראשו. אמנם, ענין זה יהי' לעתיד לבוא, שזהו שאמרו רז"ל20 עתידין צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה, והרי לפני הקב"ה אומרים קדוש קדוש קדוש כו', שקאי על כל ג' הכתרים [ואף שלשון רז"ל הוא כדרך, היינו שהוא דוגמא בלבד, הרי זה עכ"פ כדרך הקדושה של הקב"ה], אלא שגילוי זה יהי' לעתיד לבוא, ועכשיו מתגלים רק ב' הבחי' דקדושה.

וביאור

הענין יובן ע"פ פירוש הפנים יפות21, שענין בני ישראל היינו גם בני אברהם ויצחק, כמ"ש במד"ר22 שגם אברהם ויצחק, (כולם) נקראו בשם ישראל. וע"פ הידוע שענינם של ג' האבות אברהם יצחק ויעקב הוא בחי' חג"ת23, הרי מובן, שקדושה הא' (שזהו מש"נ דבר אל כל עדת בנ"י) היא מצד בחי' חג"ת, ובעיקר בחי' תפארת, כי ישראל (יעקב) הוא בחי' התפארת. וקדושה הב' (קדושים תהיו) היא בחי' כתר

394

דז"א. וקדושה הג' (כי קדוש אני) היא בחי' כתר דאריך24, שזהו מה שיתגלה לעתיד לבוא (ע"כ תוכן מאמר הצ"צ).

ג) ועפ"ז

יש להוסיף ולבאר בפירוש הפסוק דבר אל כל עדת בנ"י גו', שחשיב כאן כל המדריגות דסדר ההשתלשלות, מלמטה למעלה. דהנה, (כל) עדת היא ספירת המלכות25, כי ספירת המלכות כלולה מכל עשר הספירות, ולכן נקראת עדה, דאין עדה פחותה מעשרה26. ומ"ש כל עדת היינו כפי שהמלכות מבררת את כל הניצוצות הנכללים בה. ובני ישראל, הנה ישראל הוא חג"ת (כנ"ל), ובני ישראל (שזהו מה שנמשך מישראל) קאי על בחי' נה"י (ע"ד מ"ש27 וכל בניך לימודי הוי'), שהם ענפי חג"ת. קדושים תהיו הוא כתר דז"א, וכי קדוש אני הוא כתר דאריך (כנ"ל). אך גם המדריגה היותר נעלית, כי קדוש אני, נמשכת לישראל, וכנ"ל שגם העטרה הג' נמשכת לישראל, כיון שנעשית ע"י עבודתם. וזהו גם מ"ש17 קדוש קדוש קדוש הוי' צבאות (ומסיים) מלא כל הארץ כבודו, דכיון שכל ג' הפעמים דקדוש שייכים לעבודת המטה, לכן הרי זה נמשך בכל הארץ. אלא שקדושה ועטרה הג' היא בהעלם עכשיו, ותתגלה לעתיד לבוא, כנ"ל שעתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה.

______  ______

413

בס"ד. ש"פ אמור, כ"ף אייר, ה'תשכ"ד

(הנחה בלתי מוגה)

ולאחותו

הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש לה יטמא28. ואיתא בזהר29 [ונתבאר בכמה דרושים, ומהם ד"ה ולאחותו הבתולה תרכ"ט30, וד"ה זה בביכל מאמרי אדמו"ר הצ"צ, שנפדה לא מזמן בפדיון שבויים, שתוכנו יתבאר להלן], ר' אבא פתח מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו'31, ומבאר, שכתוב זה קאי על הגאולה העתידה מגלות הרביעי, גלות אדום, שאז ילבש הקב"ה לבושי נוקמא על אדום כו', עד דאינון לבושין יסתאבון, הה"ד32 וכל מלבושי אגאלתי, ומסיים, וכל כך למה, דכתיב ולאחותו הבתולה גו' לה יטמא, בגינה כו' לאקמה לה כו'.

ב) ולהבין

זה יש להקדים תחילה33 הידוע34 שיניקת החיצונים אינה מהספירות עצמם ח"ו, דהיינו מבחי' האורות והכלים (גופים), אלא רק מבחי' הלבושים בלבד, ולא מפנימיות הלבושים, אלא רק מחיצוניות הלבושים בלבד. ועדיין צריך להבין גם בנוגע לבחי' הלבושים, דהנה כתיב35 וכבודי לאחר לא אתן, והרי הלבושים נקראים כבוד, כפי שמצינו שר' יוחנן קרי למאני' מכבדותי36, וא"כ אינו מובן איך אפשר שיקבלו החיצונים מבחי' הלבושים. אך הענין הוא, שיניקתם היא מהלבושים דספירת החסד דוקא, דכיון שהחסד שלמעלה הוא באופן של השפעה בלי גבול, לכן מהלבושים דחסד אפשר שגם החיצונים יקבלו יניקה. וכמו שמצינו באברהם שאמר37 לו ישמעאל יחי' לפניך, והיינו, שכיון שענינו של אברהם הוא ספירת החסד, הנה מצד זה יש נתינת מקום גם לישמעאל כו'. ומצד זה אפשר להיות יניקה לקליפות כו', שהם מנגדים על הוי' ועל משיחו, ועל עם ישראל, ועד שנעשה ענין הגלות

414

כו'. ולכן, בכדי שתהי' הגאולה מן הגלות ותתבטל יניקת החיצונים, צריך הקב"ה להתלבש בלבוש של נצח, שהוא מצד מדת הדין והגבורה, לעמוד נגד השונא וללחום עמו ולנצחו כו', וכמ"ש38 מדוע אדום ללבושיך, שהקב"ה יתלבש בלבושי דין וגבורה (אדום), לבושי נוקמא, ועי"ז תתבטל יניקת החיצונים. וזהו גם מ"ש5 ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי, נצחם היינו מה שקיבלו יניקה עד עתה מבחי' לבושי החסד, שזהו"ע מדת הנצח שהיא ענף החסד. אך ע"י ניצוח המלחמה מצד בחי' הנצח של דין, אזי יצא מהחיצונים מה שקיבלו מבחי' נצח של חסד. וזהו ויז נצחם על בגדי וכל מלבושי אגאלתי, שהו"ע ההתלבשות בבגדי נקם בשביל לבטל ולהוציא יניקת החיצונים. ובפרטיות יותר, הנה בתיבת אגאלתי יש ב' פירושים. הא', לשון גיעול ומיאוס. והב', לשון גאולה ופדות. והיינו, שעי"ז שכל מלבושי אגאלתי בבחי' גיעול ומיאוס, ללבוש בגדי נקם לבטל יניקת החיצונים, אזי נעשה גאולה ופדות ללבושים של חסד שמהם נמשכה תחילה היניקה לחיצונים, והיינו, שמה שנמשך להם מבחי' הלבושים של חסד, ישוב ויתעלה ויוכלל במקורו ושרשו. וזהו ענין חמוץ בגדים39, דהנה, מבואר במק"א40 בפירוש מ"ש41 ולו יקהת עמים, דיקהת הוא מלשון אסיפה וקיבוץ42, ומ"מ נאמר הלשון יקהת, מלשון קיוהא, שהו"ע חריפות וחמיצות, כמו עד"מ העושה מטעמים מדברים חריפים וחמוצים כו', דאתהפך מרירו למיתקא. וזהו גם ענין חמוץ בגדים, דהיינו החמיצות והחריפות שנעשה מהבירור וההעלאה של היניקה שנמשכה תחילה לחיצונים, בדוגמת דברים חריפים וחמוצים שמתבררים ונהפכים לטוב, והיינו, שעי"ז נעשה עילוי בבחי' לבושי הקדושה עוד יותר מכמו שהי' קודם. ועז"נ5 פורה דרכתי לבדי גו', היינו, שהקב"ה בכבודו ובעצמו צריך להתלבש בלבושי נוקמא להלחם עם הקליפות כו'. וע"ד שהי' ביציאת מצרים, שהגאולה היתה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, כדרז"ל43 אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח אני הוא ולא אחר, כי כל בחינות אלו (מלאך שרף שליח ואחר) אפשר שהיו נבלעים בהקליפות ח"ו44, ולכן הוצרכה להיות היציאה ממצרים ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו.

415

ג) וממשיך

בזהר שם: וכל כך למה, דכתיב ולאחותו הבתולה גו' לה יטמא באינון לבושין דנוקמא דזמין לאסתאבא כו' בגינה כו' לאקמא לה כו', והיינו45, שהסיבה לכך שהקב"ה משפיל את עצמו להתלבש בלבושין דנוקמא ולירד למקום הטומאה והקליפות ולבטל יניקת החיצונים כו', אע"פ שהקב"ה נקרא כהן, כמארז"ל46 אלקיכם כהן הוא, הרי זה בשביל כנסת ישראל, כדי לגאול את ישראל מהגלות. וכדאיתא במדרש47 גדולה חיבתן של ישראל שנגלה הקב"ה כו' במקום טומאה בשביל לגאלן, משל לכהן שנפלה תרומתו לבית הקברות, אומר מה אעשה, לטמא את עצמי אי אפשר, ולהניח תרומתי אי אפשר, מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת כו' ולא אאבד את תרומתי, כך אבותינו היו תרומתו של הקב"ה, שנאמר48 קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, והם בגלות בבית הקברות, ולכן מוטב לטמא את עצמו כביכול, בכדי לגאול את ישראל. וזהו לה יטמא, בגינה, שהקב"ה יורד במקום הטומאה בשביל כנס"י, שהיא בבחי' אחותו הבתולה הקרובה אליו אשר לא היתה לאיש*.

*) ואף שהקב"ה הוא כהן גדול49, שאסור לו ליטמא גם לאחותו50 – הרי המבואר כאן שהקב"ה יורד למקום הקליפות ומיטמא כו', קאי על בחי' כהן הדיוט שלמעלה, בחי' ז"א, שבו הו"ע המלחמה דאדום ללבושיך, וכמובן בזהר51, משא"כ כהן גדול שהוא בחי' אריך או חכמה וכו' (ראה ביאוה"ז ס"פ לך ובדרושי חנוכה בכ"מ), שהם למעלה מהשתלשלות, אינו בענין אדום ללבושיך (בחי' ז"א), ובמילא אין בזה מלכתחילה ענין טומאה כו'52.

ועפ"ז מתורצת גם קושיית מהרש"א53 (סנהדרין שם) הלא הוא ית' מכונה לכהן גדול שאסור לטמא אפילו לבן – כי כה"ג הוא בחי' אריך כו'.

ובפרטיות

יותר מבאר הכתוב (במעלת כנס"י שבגלל זה לה יטמא) ג' ענינים, אחותו, הקרובה אליו, אשר לא היתה לאיש54.

416

והענין בזה, דהנה, מ"ש הקרובה אליו הרי זה ע"ד מ"ש לעיל מיני' כי אם לשארו הקרוב אליו55, זו אשתו56. ופי' הכתוב ולאחותו גו' הקרובה אליו הוא ע"ד מ"ש57 ואיש אשר יקח את אחותו חסד הוא, כידוע58 שלמעלה ישנו ענין היחוד גם באחותו. והיינו, שיש מדריגה בכנס"י כפי שהיא בבחי' אחותו בלבד, ויש מדריגה בכנס"י כפי שנעשית גם הקרובה אליו, בחי' אשתו. והחילוק ביניהם59, שאחותו מורה על האהבה הטבעית, וכמו אח ואחות שאהבתם היא טבעית מצד תולדתם, ולא שייך בה הפסק ושינוי, והו"ע עבודת הצדיקים, שממשיכים מבחי' לא שניתי60. אמנם, הקרובה אליו, זו אשתו, הרי הקירוב והחיבור ביניהם אינו מצד טבע תולדותם, שלכן שייך בזה הפסק כו', אבל לאידך יש בזה מעלת החידוש, שבזה הוא עיקר התענוג, כידוע61 שתענוג תמידי אינו תענוג בערך התענוג שהוא באופן של חידוש, ובעבודה הו"ע עבודת הבעלי תשובה. וכיון שבכל אחד מב' סוגי העבודה דצדיקים ובעלי תשובה יש מעלה שאינה בזולתו, לכן צ"ל ב' הענינים, אחותו והקרובה אליו. וממשיך בכתוב, אשר לא היתה לאיש, דקאי על עשו שנקרא איש שדה62, והיינו, שגם בזמן הגלות כו' לא היתה לאיש, כי גם בשעת החטא היא באמנה אתו ית' (כמבואר בתניא63). ובשביל ג' ענינים אלו שבכנס"י (אחותו – מעלת הצדיקים, הקרובה אליו – מעלת בעלי תשובה, ואשר לא היתה לאיש – שגם בשעת החטא היא באמנה אתו ית'), הנה לה יטמא, שהקב"ה יורד למקום הטומאה בכדי לגאול את כנס"י.

ומוסיף

בהמאמר ענין נפלא (אַ געוואַלדיקן ענין), שירידת הקב"ה למקום הטומאה היא בשביל לגאול את ישראל דוקא, ולא בשביל בירור והעלאת ניצוצות הקדושה64, והיינו, שבשביל לברר את הניצוצות שנפלו בהקליפות לא הי' יורד למקום הטומאה65, אלא רק לה

417

יטמא, כי כנס"י נקראת אחותו והקרובה אליו כנ"ל, אך כאשר לה יטמא, כשיורד לגאול את ישראל, הנה עי"ז יעלו הניצוצים ג"כ. וכהמשל במדרש66 למי שאבדו לו פרוטות, שמצד עצמם אין כדאי לטרוח עליהם לחפשם, אלא ע"י שאבדו לו מרגליות ג"כ באותו המקום, שמוכרח לחפשם, הנה עי"ז ימצא הפרוטות ג"כ.

ד) ומסיים

בזהר שם: אמרו ישראל לישעי' מאן הוא דין דיעביד כל כך, פתח ואמר אני4 מדבר בצדקה רב להושיע כו'. והענין בזה, דהנה, אני הוא בחי' ז"א, ואני מדבר בצדקה הוא המשכת בחי' ז"א בבחי' דיבור ובבחי' צדקה, דהיינו בחי' המלכות, שזוהי ירידת הקב"ה (ז"א) בבחי' המלכות בכדי לירד למטה ולגאול את ישראל. וטעם הדבר67, לפי שבחי' המלכות עצמה היא מלאה גבורות, כידוע שעיקר בנינה מהגבורות, ולכן על ידה אי אפשר להיות הגאולה, כי אם ע"י המשכת הז"א במלכות דוקא, כי החסדים דדכורא ממתיקים הגבורות שבבחי' המלכות. וזהו ענין הצדקה, כי המלכות עצמה נקראת צדק (בלא ה'), וענין צדקה בה' נעשה ע"י המשכת ה' חסדים דז"א שממתיקים את הדינים דמלכות68.

______  ______

1) פרשתנו (קדושים) יט, ב.

2) רד"ה קדושים תהיו במאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ב ח"א ע' קעד. ח"ב ע' תכ; מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תקלג; סהמ"צ להצ"צ קנג, ב. רד"ה דבר אל כל עדת בנ"י תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' רמה); עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' שפז).

3) פיוט יגדל.

4) תפלת נשמת.

5) נדפס לאח"ז באוה"ת פרשתנו (קדושים) ס"ע קח ואילך.

6) פרשתנו (קדושים) פכ"ד, ב.

7) תהלים צב, ט.

8) אוה"ת שם. וראה גם מאמרי אדמו"ר האמצעי שם (ע' תקעט).

9) ואתחנן ו, ה.

10) תו"א תשא פו, ג.

11) ויק"ר פ"ב, ב.

12) מלאכי ג, ו.

13) ראה אוה"ת שם ע' קח.

14) יתרו יט, ו.

15) ויק"ר פכ"ד, א.

16) ויק"ר פכ"ד, ח.

17) ישעי' ו, ג.

18) ראה גם מתנות כהונה לויק"ר שם.

19) כמארז"ל (חולין צא, ב) אין מלאכי השרת אומרים שירה עד שיאמרו ישראל למטה תחלה כו', ונמצא מה שהמלאכים מכתירין תלוי בישראל דוקא – רד"ה צאינה וראינה תר"ן. תר"ס. עזר"ת. תרח"ץ. תש"ח. ועוד.

20) ב"ב עה, ב.

21) ריש פרשתנו – הובא באוה"ת שם.

22) ר"פ תולדות (פס"ג, ג).

23) ראה פרדס שער כב (שער הכינויים) פ"ד. מאורי אור א, כז. ובכ"מ.

24) ראה סד"ה והתקדשתם תרכ"ו (סה"מ תרכ"ו ע' פו). סד"ה דבר אל כל עדת בנ"י תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' רנב); עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' צה ואילך).

25) ראה מאורי אור מערכת ע אות ה. אוה"ת ויקהל ע' ב'צז-ב'צח.

26) ראה סנהדרין עד, ב.

27) ישעי' נד, יג. וראה פרדס ערך לימודי ה' – הובא ונתבאר באוה"ת נ"ך ח"ב ע' תתלז.

28) פרשתנו כא, ג.

29) ח"ג פט, א.

30) סה"מ תרכ"ט ע' קפו ואילך. וראה בהנסמן שם.

31) ישעי' סג, א.

32) שם, ג.

33) ראה ד"ה זה במאמרי אדה"ז תקס"ח ח"א ע' רט ואילך.

34) ראה עץ חיים שער מב (שער דרושי אבי"ע) פ"ג. מאמרי אדה"ז תקס"ג ח"א ע' רמח ואילך. ועם הגהות – אוה"ת שה"ש ח"ג ע' תתקעג ואילך.

35) ישעי' מב, ח.

36) שבת קיג, סע"ב.

37) לך לך יז, יח.

38) ישעי' סג, ב.

39) ראה אוה"ת פרשתנו ס"ע קנא ואילך.

40) ראה לקו"ת במדבר א, ג. נשא כב, ג. כד, ד.

41) ויחי מט, י.

42) ראה רש"י עה"פ.

43) הגדה של פסח פיסקא ויוציאנו.

44) ראה סידור האריז"ל במקומו. לקו"ת צו יב, ג. טז, א. ועוד.

45) ראה גם סה"מ תרכ"ט ע' קצג. אוה"ת פרשתנו ע' קנג.

46) סנהדרין לט, א.

47) שמו"ר פט"ו, ה.

48) ירמי' ב, ג.

49) ראה זח"ג יז, ב.

50) וראה ג"כ מ"ש מהר"ש מאוסטראפאלי – נדפס בליקוטי שושנים שבסו"ס קרניים.

51) ראה מאמרי אדה"ז תקס"ח ע' רט: "לעתיד זמין קוב"ה – שהוא בחי' ז"א שעליו נאמר ה' איש מלחמה כו' – ללבוש לבושי נוקמא כו'" (המו"ל).

52) ראה בארוכה לקו"ש ח"ז ע' 153 ואילך (גם ממאמר זה).

53) כן הלשון בלקוטי שושנים שם. וכנראה כוונתו לזה שהמהרש"א מתרץ (על קושיית התוס' "היאך נטמא") תירוץ אחר מתירוץ התוס' "דישראל נקראו בנים למקום", לפי שקשה לו שכה"ג אסור להטמאות לבניו.

54) ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ח שם ס"ע ריב ואילך.

55) ראה זהר פרשתנו פט, א ובפי' המק"מ – הובא באוה"ת פרשתנו ע' קנ.

56) יבמות כב, ב.

57) קדושים כ, יז.

58) ראה סידור עם דא"ח קג, ב ואילך. קה, ד ואילך. ביאורי הזהר לאדמו"ר האמצעי תרומה נ, ד. סהמ"צ להצ"צ ל, ב. וראה זח"ג עז, א-ב. – הובא באוה"ת פרשתנו שם.

59) ראה גם לקו"ת ר"פ בהר. סה"מ תרכ"ט ס"ע קפו ואילך. אוה"ת פרשתנו ע' קמט ואילך. כרך ב' ע' תקעח ואילך.

60) מלאכי ג, ו.

61) ראה לקוטי אמרים להרב המגיד מא, ב. מאמרי אדה"ז ענינים ע' תיד. ובכ"מ.

62) תולדות כה, כז.

63) פכ"ד.

64) ראה גם אוה"ת פרשתנו ע' קנג.

65) חסר קצת – הטעם שלא הי' יורד בשביל בירור רפ"ח הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים. וראה אוה"ת שם: "כי השבירה רק בבחי' שם, ב"ן ורפ"ח גימ' שם, שהוא רק הארה" (המו"ל).

66) ראה דב"ר פ"ב, ט.

67) ראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ח ע' ריא.

68) חסר הסיום (המו"ל).