395

בלתי מוגה

א. מבואר בכמה דרושי חסידות (ובארוכה – בד"ה אחרי תרמ"ט1) בענין נדב ואביהוא, שהחטא שלהם התבטא בכך שהי' אצלם רצוא ללא שוב, ובלשון הכתוב2: "בקרבתם לפני ה' וימותו", היינו, שהקירוב שלהם לאלקות ("בקרבתם לפני ה'") הי' מלכתחילה באופן של רצוא וסילוק למעלה, ללא שוב ("וימותו").

וענין זה (ככל הענינים שבפנימיות התורה3) מרומז גם בנגלה דתורה – כפי שמצינו במדרש4 בענין חטא שני בני אהרן, שיש דעות ש"מחוסרי בגדים נכנסו", "שתויי יין נכנסו", "שלא היו להם בנים", וענינים אלו מורים על אופן עבודה של רצוא ללא שוב5:

מחוסרי בגדים: ענין הלבושים (בגדים) הוא בשביל לבוא אל הזולת שחוץ ממנו. והם היו מחוסרי בגדים – שלא הי' להם קשר עם הזולת, ואדרבה: הם היו בתנועה של עלי' למעלה.

שתויי יין: שתוי יין, שיכור – יוצא ממדידה והגבלה של טעם ודעת. וזהו שתויי יין נכנסו – שעבודתם היתה באופן של רצוא, יציאה ממדידה והגבלה.

לא היו להם בנים: לידת בנים הו"ע המשכת כח א"ס למטה, כידוע6. ואילו אצלם הי' ענין הרצוא ועלי' למעלה – היפך ענין המשכת כח הא"ס למטה.

ב. עפ"ז יש לבאר מ"ש במדרש7 – הובא בפרש"י על הפסוק "אחרי מות שני בני אהרן": "משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן":

1) סה"מ תרמ"ט ע' רלג ואילך.

2) ריש פרשתנו (אחרי).

3) ראה גם לעיל ס"ע 316. וש"נ.

4) ויק"ר פ"כ, ט. תנחומא פרשתנו (אחרי) ו.

5) ראה גם ד"ה וידבר גו' אחרי די"א ניסן תשכ"ב (תו"מ חל"ג ע' 261 ואילך). וש"נ.

6) ראה לקו"ת שה"ש לט, ד ואילך. ובכ"מ.

7) תו"כ עה"פ.