4

(הנחה בלתי מוגה)

צדקת

פרזונו בישראל1 (ולעיל מיני' כתיב מקול מחצצים בין משאבים גו'), ומביא על זה כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל ההילולא2 מה שאמרו רז"ל3 אמר ר' אושעיא [מלשון ישועה4 שעיקרה היא הגאולה] מאי דכתיב צדקת פרזונו בישראל, צדקה עשה הקב"ה בישראל שפיזרן לבין האומות, ופירש"י שאין יכולין לכלותם יחד. והנה, עיקר מציאותם של ישראל הוא לימוד התורה וקיום המצוות, ועד שגם עניני הרשות שלהם הם באופן של בכל דרכיך דעהו5. ולכן מבאר בעל ההילולא, שהכוונה במ"ש "שאין יכולין לכלותם" היא (בעיקר) בנוגע לתורה ומצוות (שזהו עיקר מציאותם, כנ"ל). והיינו, שעי"ז שישראל מפוזרים בכמה מדינות כו', הנה גם כאשר במדינה אחת דוחקים ולוחצים את בני ישראל ואינם נותנים להם ללמוד ולקיים את המצוות, הרי נוסף על זה אשר בני ישראל הנמצאים בשאר המדינות עוסקים הם בתורה ומצוות, הנה ע"י העסק דתורה ומצוות שלהם הם נותנים כח ועוז גם לאלו היושבים בגזירה רח"ל, שלא להתפעל מכל המניעות ועיכובים וללמוד תורה ולקיים מצוות בתוקף דמס"נ. ועי"ז הנה לא רק שהגזירות דאוה"ע אין יכולים לכלותם ח"ו, אלא יתירה מזו, שקיום התומ"צ שלהם הוא ביתר שאת, ועד שהוא באופן שלמעלה ממדידה והגבלה, באופן דופרצת6, מכיון שהוא באופן דמס"נ שהוא למעלה מהשתלשלות שבאדם. וכידוע שראשית ההשתלשלות (שבאדם) הוא כח השכל, משא"כ הרצון הוא למעלה מהשתלשלות, והרי ענין המס"נ הוא מצד תוקף הרצון שלמעלה מהשכל. וזהו גם מה שמסיים במאמר7, שע"י המס"נ על תורה "יומשך רב טוּב לבית ישראל"8, טוב במלאופם, שהוא למעלה מטוב בחולם, והוא הטוביות הנבחרת

1) שופטים ה, יא.

2) בד"ה צדקת פרזונו תרפ"ט (סה"מ קונטרסים ח"א לב, ב ואילך. סה"מ תרפ"ט ע' 113 ואילך).

3) פסחים פז, ב.

4) ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' שמו. וראה גם לקו"ש חי"ח ס"ע 343 ואילך. וש"נ.

5) משלי ג, ו. וראה רמב"ם הל' דיעות ספ"ג.

6) ויצא כח, יד.

7) סה"מ קונטרסים ח"א לח, סע"א. סה"מ תרפ"ט ע' 127.

8) ישעי' סג, ז.