79

(הנחה בלתי מוגה)

וידבר

אלקים את כל הדברים האלה לאמר1, ומדייק בזה רבינו הזקן2, דלכאורה מלת לאמר אין לה הבנה, ואינה כמו כל לאמר שבמקרא שפי' לאמר לזולתו, משא"כ בעשה"ד אי אפשר לפרש כך, שהרי כל ישראל שמעו, ופנים3 בפנים דיבר הוי' את4 אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה כו'. ומבאר5, שפי' לאמר הוא לאמר ולדבר את כל דברי התורה מה שכבר נאמר למשה בסיני, היינו, שעסק התורה של כל אחד מישראל הוא דבר הוי' ממש שנאמר למשה מסיני, דכשם שמשה קיבל תורה מסיני6 באופן ששכינה מדברת מתוך גרונו של משה7, כן הוא גם בהלימוד דכל אחד מישראל, דנוסף לכך שכל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו8, הנה עוד זאת, שגם הדיבור שלו אינו אלא כמ"ש9 תען לשוני אמרתך, שהתורה היא אמרתך, אלא שלשוני תען כעונה אחר האומר מה שהוא אומר.

אך

צריך להבין, מהו החילוק בין תורה למצוות, שלימוד התורה יכול להיות בכל זמן גם במדריגה נעלית ביותר כמו ששכינה מדברת מתוך גרונו, משא"כ קיום המצוות, הנה רק בזמן שביהמ"ק הי' קיים היו כל המצוות במילואם, אבל אחר חורבן ביהמ"ק נתבטלו רוב המצוות, כמו מצוות התלויות בארץ ומצוות הקרבנות כולם, דלא כבלימוד התורה שגם בזמן הזה לומדים (לא רק סדר נזיקין, אלא) גם סדר קדשים וטהרות כו'. וביותר יפלא, שהרי כל ענין לימוד התורה הוא באופן שגדול תלמוד שמביא לידי מעשה10, ואעפ"כ, הלימוד הוא גם בענינים אלו שאי אפשר לקיימם בזמן הזה. ועוד זאת, שגם בנוגע להמצוות שנשארו לפליטה (שיכולים לקיימם בזמן הזה), הנה יש כו"כ מאחינו בנ"י, כולל גם

1) פרשתנו כ, א.

2) תו"א פרשתנו סז, ב. לקו"ת שה"ש מ, ב.

3) ואתחנן ה, ד.

4) נצבים כט, יד.

5) תו"א שם. וראה גם שם סח, ג.

6) אבות רפ"א.

7) ראה זח"ג רלב, א (ברע"מ). ז, א. רסה, סע"א. שמו"ר פ"ג, טו. ויק"ר פ"ב, ג. מכילתא יתרו יח, יט. לקו"ש חכ"ח ע' 11. וש"נ.

8) ראה תדא"ר פי"ח. יל"ש איכה רמז תתרלד.

9) תהלים קיט, קעב.

10) קידושין מ, ב.