104

(הנחה בלתי מוגה)

בהעלותך

את הנרות וגו'1. הנה מ"ש נרות לשון רבים קאי בפשטות על נרות המנורה שהיו שבעה נרות. ויש לפרש גם שנרות לשון רבים רומז על ב' סוגי נר, הא' הוא מ"ש2 נר הוי' נשמת אדם, והב' הוא מ"ש3 כי אתה נרי הוי', וכמארז"ל4 אמר הקב"ה לאדם נרי בידך ונרך בידי כו'. ועז"נ בהעלותך את הנרות, שקאי על ב' הנרות, נר הוי' נשמת אדם, ואתה נרי הוי', ובשניהם צ"ל עבודת האדם, שזהו"ע בהעלותך את הנרות.

ב) ויובן

בהקדם המבואר בד"ה רני ושמחי בת ציון5 [שפסוק זה הוא התחלת ההפטרה דפרשת בהעלותך6, וישנם כו"כ מאמרים השייכים לפ' בהעלותך שמתחילים בפסוק זה] בביאור הטעם שכנסת ישראל נקראת בשם בת, דאיתא במדרש7 משל למלך שהיתה לו בת כו' לא זז מחבבה עד שקראה בתי כו', לא זז מחבבה עד שקראה אמי וכו'. ומקדים שצריך להבין מ"ש נר הוי' נשמת אדם, היינו, שהנשמה קרוי' נר של שם הוי', והרי פעם אמר הכתוב כי אתה נרי הוי', היינו, שהוא ית' נקרא נר של נשמות ישראל. ויש לומר, שב' ענינים אלו, כי אתה נרי הוי', ונר הוי' נשמת אדם, הם בהתאם לב' הענינים דבתי ואמי. והיינו, דמ"ש כי אתה נרי הוי', שהקב"ה נקרא נר שמאיר לישראל, הרי זה באופן שנש"י הם המקבלים, שזהו"ע בתי, שהבת היא בבחי' מקבל. ומ"ש נר הוי' נשמת אדם, שנש"י הם נר שמאיר להוי'8, הרי זה באופן שנש"י הם בבחי' משפיע, שזהו"ע אמי.

ג) וממשיך

בהמאמר, אך הענין יובן בהקדם ענין מ"ש9 כל הנשמה תהלל י"ה. ומוסיף הצ"צ בהגהה10, שמה שהקדים רבינו

1) ריש פרשתנו.

2) משלי כ, כז.

3) שמואל-ב כב, כט.

4) דב"ר פ"ד, ד.

5) ראה תו"א מקץ לו, א ואילך. ועם הגהות – אוה"ת חנוכה שיג, ב ואילך. וראה סה"מ תרכ"ז ע' שכא ואילך (הנחת אדמו"ר מהר"ש (גוכתי"ק) ממאמר הצ"צ ש"פ בהעלותך תרט"ז), ובהנסמן שם.

6) זכרי' ב, יד.

7) שמו"ר ס"פ פקודי. שהש"ר ספ"ג.

8) ראה במדב"ר פט"ו, ה.

9) תהלים קנ, ו.

10) סה"מ תרכ"ז ע' שכב.