108

בלתי מוגה

א. התחלת פרשתנו היא: "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות וגו'".

ובהקדמה – שבנוגע למנורה ישנם כמה ענינים:

לכל לראש – עשיית המנורה, שמשה נתקשה בה, כמ"ש1 "וזה מעשה המנורה", "שהראהו הקב"ה באצבע לפי שנתקשה בה, לכך נאמר וזה"2, ועד שיש דעה ש"ע"י הקב"ה נעשית מאלי'"3; "אמר לו הקב"ה השלך את הכיכר לאור והיא נעשית מאלי'"4 – שזהו ענין מיוחד שלא מצינו דוגמתו בשאר כלי המשכן.

ונוסף לזה ישנה העבודה דהטבת המנורה, הכנת הפתילה והשמן כו', ולאחרי כן באה העבודה דהדלקת המנורה.

ובפרשתנו מדובר אודות ציווי הקב"ה למשה שיאמר לאהרן להדליק את המנורה – "בהעלותך את הנרות", וכפי שמביא רש"י (ממדרשי חז"ל5) גודל הענין דהדלקת המנורה, שעל זה אמר לו הקב"ה "שלך גדולה משלהם".

ב. והנה, אמרו רז"ל6 "הרוצה שיחכים ידרים .. וסימניך .. מנורה בדרום", והיינו, שהמנורה קשורה עם ענין החכמה – תורה, ש"היא חכמתכם ובינתכם (אפילו) לעיני העמים"7.

ועפ"ז צריך להבין:

ענין התורה שייך למשה – "משה קיבל תורה מסיני ומסרה כו'"8, וכמ"ש9 "זכרו תורת משה עבדי", ש"נקראת על שמו"10, וא"כ, מהו הטעם שהציווי על הדלקת המנורה הוא לאהרן דוקא, בה בשעה שענין המנורה רומז לתורה שזהו ענינו של משה?

1) פרשתנו ח, ד.

2) פרש"י עה"פ.

3) פרש"י שם. וראה לקו"ש חל"ח ע' 33 ואילך.

4) פרש"י תרומה כה, לא.

5) ראה תנחומא פרשתנו ה. במדב"ר פט"ו, ו.

6) ב"ב כה, ב.

7) ואתחנן ד, ו.

8) אבות רפ"א.

9) מלאכי ג, כב.

10) מכילתא בשלח טו, א. שמו"ר פ"ל, ד. וש"נ.