132

בלתי מוגה

א. ענינו של יום השבת הוא – כמ"ש1 "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם", היינו, שכל פרטי הענינים שהיו במשך ששת ימי המעשה שלפנ"ז הם במעמד ומצב ד"ויכולו".

ובפרטיות – יש בזה ב' פירושים-ענינים2: מלשון כליון, היינו, שכל עניני הבריאה הם בתנועה של עלי' מלמטה למעלה, בתשוקה וכלות הנפש לבורא העולם; (ועי"ז נעשה פי' וענין הב') מלשון תענוג, כמ"ש3 "וקראת לשבת עונג" (וכמבואר באוה"ת4 שזהו מ"ש5 "חמדת ימים אותו קראת"), והיינו, שהתענוג העליון נמשך מלמעלה למטה עד לענינים גשמיים, וכמ"ש רבינו הזקן בריש הלכות שבת (עוד לפני שמבאר פרטי הענינים דיום השבת) שצריך "לענגו בענג אכילה ושתי' .. בבשר ויין" (ובתניא6: "בשרא שמינא .. יין מבושם .. לקיים מצות ענג שבת").

ועוד זאת, שענינו של יום השבת נמשך ופועל גם בששת ימי המעשה, ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"7.

ב. ובהקדמה:

נוסף לכך שכללות ענין השבת הוא בכל זמן ובכל מקום (לא רק בארץ ישראל או בזמן שביהמ"ק קיים), הרי זה ענין ששייך לכל אחד מישראל (לא רק לב"ד) – כפי ששנינו8 "הי' מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת, מונה ששה ימים ומשמר יום אחד" (שנעשה יום השבת שלו, ללא נפק"מ אימתי הוא יום השבת אצל כל שאר בנ"י)9.

וטעם הדבר – לפי שהתורה כולה ניתנה לכל אחד מישראל, כמודגש בעשרת הדברות (שהם כללות כל התורה כולה10) שנאמרו בלשון יחיד: "אנכי הוי' אלקיך"11, להורות שניתנו לכל אחד מישראל12, וכך גם

1) בראשית ב, א.

2) ראה אוה"ת עה"פ (כרך א – מב, ב ואילך. כרך ג – תקח, א ואילך).

3) ישעי' נח, יג.

4) שם מג, ב ואילך. תקי, ב ואילך.

5) נוסח תפלת שבת.

6) פ"ז (יא, ב).

7) זח"ב סג, ב. פח, א.

8) שבת סט, ב.

9) ראה גם לקו"ש ח"ח ע' 52 ואילך.

10) ראה זח"ב צ, ב. פרש"י משפטים כד, יב. ועוד.

11) יתרו כ, ב.

12) ראה יל"ש עה"פ (רמז רפו).