133

בנוגע לענין השבת (ששייך לכללות ענין התורה, כמארז"ל13 "דכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל"), שניתן לכל אחד מישראל.

ולהעיר גם ממארז"ל14 "כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית", וכיון שענין השותפות ע"פ נגלה הוא באופן שלכל אחד מהשותפים יש בעלות על כל הדבר (ולא באופן שלכל א' יש חלק מסויים בלבד)15, נמצא, שהעולם כולו (לא רק חלקו בעולם) וכל סדר ההשתלשלות שייך אליו, וכמארז"ל16 ש"כל אחד ואחד חייב לומר בשבילי נברא העולם", ובו תלוי' שלימות העולם כולו, וגם שלימות התורה (שעל ידה נברא העולם, כמאמר17 "אסתכל באורייתא וברא עלמא"), שהרי כללות ישראל הם בדוגמת ספר תורה, כידוע שישראל ר"ת "יש ששים ריבוא אותיות לתורה"18, והרי שלימות הס"ת כולו תלוי' בשלימות של כל אחת מאותיות התורה19.

ובהתאם לכך יש לבאר את תוכן ענין השבת כפי שהוא בנפש האדם, כדלקמן.

ג. ויובן מענין השבת כפשוטו – החילוק שבין יום השבת לששת ימי המעשה:

בששת ימי המעשה, ימי החול – נרגשת המציאות של השמים והארץ וכל צבאם, ועד כדי כך, שאפילו ביום הששי שבו אמר אדה"ר לכל הנבראים "בואו נשתחוה ונכרעה גו'"20, בהכריזו "ה' מלך גו'"21, והיינו, שפעל בכל הבריאה ענין הביטול למלכות שמים, הנה גם בו נאמר "נעשה אדם"22, נעשה לשון רבים, היינו, שיש נתינת מקום לטעות (כמארז"ל23 "כתוב והרוצה לטעות יטעה") שיש ענין של ריבוי – רשות הרבים – היפך האחדות דיחידו של עולם, שזהו ענין של העלם והסתר כו'.

אבל ביום השבת – הרי אפילו עם הארץ אינו משקר בשבת24,

13) שבת פו, סע"ב.

14) שם קיט, ריש ע"ב.

15) ראה תו"מ חל"ה ע' 278. וש"נ.

16) סנהדרין לז, סע"א (במשנה).

17) זח"ב קסא, ריש ע"ב.

18) מג"ע אופן קפו.

19) ראה גם לעיל ס"ע 52. וש"נ.

20) תהלים צה, ו.

21) שם צג, א. וראה פדר"א פי"א. זהר ח"א רכא, ב. ח"ג קז, ב. ועוד.

22) בראשית א, כו.

23) ב"ר פ"ח, ח.

24) ירושלמי דמאי רפ"ד. רמב"ם הל' מעשר רפי"ב.