146

– להכינוס דנשי ובנות חב"ד תחיינה1* –

בלתי מוגה

א. נהוג מכו"כ שנים לפתוח מסיבות והתוועדויות בענין או פסוק מפרשת השבוע – על יסוד פתגם אדמו"ר הזקן2 שיהודי יכול ללמוד רבות מפרשת השבוע.

ובפרט בעמדנו בתחלת השבוע, ביום הראשון של השבוע – שאז, הפתיחה בפרשת השבוע היא פתיחה בדבר חדש, שיש בו יותר געשמאַק, ומעורר רושם עמוק יותר.

ב. הפרשה שהתחילו ללמוד ולקרוא ביום השבת לפנות ערב – שאז מתחילה ההכנה לשבוע הבא – היא: פרשת קרח.

ובהקדמה – שבפרשה זו מסופר אודות מאורע שאירע בין משה רבינו לקרח (וחלקם של בנ"י בפרשה זו) בהיות בנ"י במדבר, אבל אעפ"כ, כיון שהקב"ה צוה לכתוב סיפור זה בתורה – תורה שניתנה לבנ"י ממעמד הר סיני על כל הדורות, להיות תורת-חיים, תורה שנותנת הוראות בחיי היום-יום לכאו"א מישראל בכל מקום שהוא – הרי גם סיפור זה מהוה הוראה ולימוד בנוגע להנהגתו של כאו"א מישראל, בזמנו ובמקומו ובעניניו.

וכבכל הענינים שבתורה-שבכתב (בחומש) שבהם מוסיפים חכמינו ז"ל יתר פרטים על המסופר בחומש, שעל ידם נקל יותר לכאו"א להשיג ולהפיק את הלימוד שמלמדת אותנו התורה – כן הוא גם בנוגע לסיפור מחלוקת קרח על משה רבינו, שבחומש מסופר הדבר בקיצור, ואילו במדרש ובגמרא ישנם יתר פרטים בדבר, אשר גם הם מהווים לימוד והוראה על כל הזמנים וכל המקומות.

ג. מסופר במדרשי חז"ל3 שכאשר קרח רצה לחלוק על מנהיגותו של משה רבינו על בנ"י, שאל אצלו שלש שאלות, שבהם חלק על המענה של משה רבינו:

1) *) ראה גם שיחת ש"פ שלח בסופה (לעיל ע' 145). וש"נ.

2) ראה סה"ש תש"ב ע' 29 (נעתק ב"היום יום" ב חשון).

3) במדב"ר פי"ח, ג. תנחומא פרשתנו (קרח) ב. יל"ש ריש פרשתנו. ירושלמי סנהדרין פ"י ה"א.