152א

– לקבוצת תלמידים ותלמידות1* דישיבת "אחי-תמימים" בוסטון, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

בודאי נכחתם כולכם אתמול בהתוועדות, שבה דובר2 אודות פרשת שלח, שסיומה בפרשת ציצית3: "דבר אל בני ישראל גו' ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם גו' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם", ועד להסיום: "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וגו'".

ומבואר בזה – הקשר והשייכות של שני הענינים:

הציצית – שמזכירה על כל המצוות4 – היא כמו מדים שמראים על השייכות של בנ"י להקב"ה, שמקבלים על עצמם להיות "חיילים" בצבאו, ולקיים את מצוותיו.

ותוכן הציווי לבנ"י במצות ציצית הוא – שלא זו בלבד שלא צריכים להתחבא ולהתבייש בכך, אלא אדרבה: עליהם להודיע ולפרסם לכל באי עולם אודות שייכותם למלך מלכי המלכים הקב"ה, בורא העולם ומנהיגו.

וכן הוא בנוגע לילדים ששייכים לבית-ספר, מועדון-נוער או תנועה טובים – שלא זו בלבד שאין להם להתבייש בכך, אלא אדרבה: עליהם לפרסם שהם שייכים למועדון או תנועה ומנהיגות זו.

אך בשביל זה יש צורך להבהיר – "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים", כי:

יש לפעמים שיהודי שואל את עצמו: כיצד יכול לקבל על עצמו

1) *) ראה גם מכתב כ"ד מ"ח תשכ"ה (אג"ק מילואים) להרה"ג ר"מ סאַוויצקי מבוסטון: "לפני זמן נעם לי לראות בתוככי קבוצה שביקרו אותי, את בתו תחי', ומתוך המלות הספורות* אפשר הי' ללמוד על החינוך שלה וכו'".

*
) כ"ק אדמו"ר שליט"א שאלה לשלום אבי', ואמר: שמעתי שבדעתו לעזוב את מקומו ולגור בא"י, אבל לדעתי לא כדאי שיסע, כי יש הרבה מה לפעול כאן.

2) שיחת ש"פ שלח סי"ח (לעיל ע' 143 ואילך).

3) שלח טו, לח-מא.

4) ראה פרש"י שם, לט.