156

– לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" תחיינה –

א. עומדים1 אנו בראש חודש. ענינו של ראש חודש בפשטות הוא, שבו2 מתחילה הלבנה להאיר עוד הפעם מחדש, תחילה במידה מועטת, ואח"כ יותר ויותר, עד יום ט"ו (או ט"ז3) בחודש, שאז הוא מילוי הלבנה.

ואיתא על זה במדרש4: "מאחר שהוא קורא אותן גדולים ("שני המאורות הגדולים"5) הוא חוזר ופוגם אותם, את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה5, אתמהא, אלא על ידי שנכנס בתחומו של חבירו .. הלבנה .. שולטת בלילה וביום" (בחלק מהיום, שהרי בימים רבים בחודש רואים את הלבנה גם ביום).

ובנ"י – אומר המדרש – דומים ללבנה6. גם אצל בנ"י יש חילוקים, וחילוקים גדולים, באופן החיים. היו זמנים שבהם היתה ה"לבנה במילואה" – בזמן שבית המקדש הי' קיים, היו מלכים וכו'2, או בזמן משה רבינו – כאשר משה הוליך את בנ"י עם ארון הברית והלוחות בראשם, וראו ניסים על כל צעד ושעל. ואח"כ היו זמנים שבהם הלבנה הלכה ונתמעטה, ובכללות – הרי זה בזמן הגלות, שאז מצבם של בנ"י, והכבוד והחשיבות שהיו לאחרים כלפיהם, אינו כפי שהי' בזמן שהמשכן או ביהמ"ק עמדו על מכונם, ובנ"י היו בני-חורין, תחת מנהיגות משה ומלכי ישראל שלאח"ז.

וזהו לימוד המדרש לבנ"י – שלא יתייראו בראותם ש"הלבנה" מתמעטת עד שבסוף החודש אינה נראית כלל; יש לדעת שאין זה אלא מצב זמני בלבד, ו"עתידים להתחדש כמותה" (כפי שאומרים בברכת קידוש הלבנה)7, היינו, שהקב"ה מבטיח, שבנ"י עתידים אח"כ להתחדש בזריחה חדשה ובגאולה חדשה, עד שתהי' "לבנה במילואה" – הגאולה האמיתית ע"י מלך המשיח עם ביהמ"ק וכו'.

1) הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית) ונדפסה בהוספות ללקו"ש ח"ח ע' 311 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

2) ראה שמו"ר פט"ו, כו.

3) כשהמולד אינו בתחלת המעל"ע (מילוי הלבנה הוא לערך יד יום ויח ושליש שעות לאחר המולד – כמבואר בהל' קידוש החודש).

4) ב"ר פ"ו, ג.

5) בראשית א, טז.

6) ראה גם סוכה כט, א. אוה"ת בראשית ד, סע"ב ואילך. ועוד.

7) סנהדרין מב, א.