173

בלתי מוגה

א. ביום ג' תמוז בשעה השני' בצהריים1 היתה אתחלתא דגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר בעל השמחה והגאולה די"ב-י"ג תמוז.

ואע"פ שהיתה זו רק אתחלתא דגאולה, ועדיין הי' צורך בגאולה אמיתית ושלימה,

– וכמו שרואים בנוגע ליציאת מצרים שהיתה התחלת הגאולה, עד כמה מתייגעים ("מ'מאַטערט זיך") הן למטה והן למעלה כדי לפעול שמהתחלת הגאולה תומשך ותבוא הגאולה האמיתית והשלימה –

הרי התחלת הגאולה כוללת גם את שלימות הגאולה, כידוע2 שיצי"מ (התחלת הגאולה) כוללת גם את שלימות הגאולה העתידה, ועד"ז בעניננו, שהתחלת הגאולה דג' תמוז כוללת גם את הגאולה די"ב תמוז,

ויתירה מזה, שכוללת את שלימות הגאולה ממש – שלא היתה גם בי"ב תמוז:

בנוגע לאיש פרטי, הנה כאשר נגאל ברמ"ח אבריו, הרי זו שלימות הגאולה הפרטית שלו; אבל כאשר מדובר אודות איש כללי, ועאכו"כ נשיא בישראל, ובפרט כאשר כללות ענין המאסר הי' בעיקר בגלל ענינים כלליים, הרי מובן, שכל זמן שלא נגאלו כל השייכים אליו, לא נעשית עדיין שלימות הגאולה הפרטית שלו. שלימות הגאולה שלו היא רק כאשר נגאלים גם כל אלו שהם ניצוצות שלו, שאצל כל אחד מהם לא יהיו מניעות כלל על לימוד התורה וקיום המצוות, שיוכלו לעשות זאת באופן של חירות כו'.

וגם שלימות הגאולה ממש – נכללת כבר באתחלתא דגאולה שבג' תמוז.

ונוסף לזה, יש מעלה באתחלתא דגאולה דוקא, כיון שזוהי שבירת ובקיעת ("דורך-בראָך") כל הענין, שזוהי הסיבה לכך ש"כל התחלות קשות"3.

1) ראה אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ב ריש ע' סה.

2) ראה תו"מ חכ"ח ע' 51. וש"נ.

3) מכילתא ופרש"י יתרו יט, ה.