188

(הנחה בלתי מוגה)

השם

נפשנו בחיים ולא נתן למוט רגלנו1. הנה הפירוש הפשוט בזה, שהניח אותנו בחיים (ער האָט אונז געלאָזן לעבן), ויתירה מזה, שלא נתן שיהי' אפילו ענין של מכשול ברגלים (ער האָט אפילו ניט צוגעלאָזן אַז די פיס זאָלן געשטרויכעלט ווערן). וזהו גם הטעם הפשוט לכך שאחד ממאמריו של בעל הגאולה והשמחה שאמרם בימי הגאולה והשמחה מתחיל בפסוק זה2. אך לפי הפירוש הפשוט, אינו מובן דיוק הלשון השם נפשנו בחיים, דלכאורה הול"ל השם אותנו בחיים. וזהו גם מה שמדייק בעל הגאולה במאמרו על פסוק זה3, מהו אומרו השם נפשנו בחיים, דהלא הנפש הוא חי בעצם. ומקדים לבאר, שכיון שהנפש הוא חי בעצם, וכל עצמי הרי הגילוי שלו הוא כמותו, הנה הנפש שהוא חי בעצם, הרי הגילוי שלו הוא אור להחיות, והו"ע אור וחיות הנפש הכללי, שאינו כח פרטי בנפש, כי אם הוא התגלות הנפש, ולהיות הנפש הוא חי בעצם, הנה האור והגילוי ממנה הוא חיות (עכ"ל). ויש לבאר כוונת הדברים, דלכאורה הי' אפשר לומר שפירוש הפסוק השם גו' בחיים הוא המשכת דרגא נעלית יותר בענין החיות, שהרי ישנם כמה דרגות בחיות, דהיינו, אופנים שונים בהמשכת וגילוי החיות, וכמו החילוק בין אופן החיות כפי שנמצא באברים שהנשמה תלוי' בהם, לאופן החיות כפי שנמצא בעקב שברגל שאין בו חיות, שלכן נקרא מלאך המות שבאדם4. ועל זה מבאר, ש"נפש" הו"ע החיים באופן היותר נעלה, שזהו"ע חי בעצם, דהיינו, חיות שאינו מוגבל ואינו מוגדר ואינו מתלבש באיזה אופן שהוא. וענין זה הוא לא רק בנפש עצמה, אלא גם כאשר הנפש באה בגוף ומחי' את הגוף – שזהו דיוק לשון הכתוב "נפשנו", דהיינו, שאין זה כפי שהנפש היא מצד עצמה, אלא כפי שנמשכת להחיות את הגוף – הרי ההתחלה בזה הוא אור וחיות הנפש הכללי, שענינו הוא התגלות הנפש, וכיון שהנפש הוא חי בעצם, הנה האור והגילוי ממנה הוא חיות, היינו, חיות שהוא כמו אופן החיות דחי בעצם, חיות כללי, ללא הגבלות והגדרות כו', ועאכו"כ ללא

1) תהלים סו, ט. – שיעור תהלים דיום יב בחודש.

2) ד"ה זה די"ב תמוז תרצ"ד – נדפס בסה"מ תש"י ע' 255 ואילך.

3) שם ע' 256.

4) אדר"נ ספל"א.