198

המאסר הי' במעמד ומצב שלכאורה בדרך הטבע לא היתה תקווה שהדבר יסתיים בטוב.

וכיון שהי' זה (לא רק ענין פרטי שנוגע לחייו של יהודי אחד, שגם הוא "עולם מלא"5, אלא) ענין שבו הי' תלוי כל ענין הפצת היהדות התורה ומצוותי' של מליוני יהודים שהיו במדינה ההיא, הרי מובן, שכאשר לא רואים בדרך הטבע את גמר הענין בטוב, כך, שזוהי סכנה עבור יהדות, תורה ומצוה של מליוני יהודים, הרי מובן עד כמה נוגע הדבר אפילו אצל יהודי פשוט, עאכו"כ אצל יהודי שומר תורה ומצוה, ועאכו"כ אצל נשיא הדור ומנהיגו.

והחיזוק לזה הוא הענין דהשגחה פרטית – שיודעים בבטחון גמור שאפילו פרט קטן הוא בהשגחה פרטית, ועאכו"כ ענין גדול כזה; וכיון ש"מפי עליון לא תצא הרעות"6, הרי ללא נפק"מ איך נראה הדבר בטבע, ברור הדבר ש"לא יטוש ה' עמו ונחלתו גו'"7, והקב"ה, שבהשגחתו הפרטית הביא את המאסר, יראה גם את הגאולה.

ג. אך עדיין אינו מובן: מה הי' הצורך לקשר זאת עם מאמרי ר"ה?

הענין של השגחה פרטית הי' ידוע בתוככי החסידים, וע"י החסידים – אצל בנ"י בכלל, כך, שגם אילו לא הי' נזכר הדבר במאמרי ר"ה דשנה ההיא, הרי זה ענין אמיתי מצד עצמו. ובבוא המאסר הי' יכול להיות הזכרון על הענין דהשגחה פרטית, באופן שיתן כח לסבול את יסורי המאסר, והפחד מפני הסכנה עבור היהדות של מליוני יהודים, ולצאת מזה בשלימות.

ומדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר שהנתינת-כח היתה מצד אמירת הענין במאמרי חסידות דר"ה, מובן, שגם דיוק זה נוגע להענין.

ד. ויש לומר הביאור בזה:

ובהקדמה – שהתורה בכלל נקראת בשם "חיי עולם"8, שזהו"ע הנצחיות, ובמילא מובן, שגם המצוות – שע"י הלימוד שמביא לידי מעשה9 – הם ענין נצחי. וזהו א' הענינים ד"אני מאמין", ש"התורה הזאת לא תהי' מוחלפת"10, דקאי לא רק על התורה, אלא גם על מצוות התורה11.

5) סנהדרין לז, סע"א (במשנה). וש"נ.

6) איכה ג, לח.

7) תהלים צד, יד.

8) נוסח ברכת התורה. וראה שבת יו"ד, א. וש"נ.

9) ראה קידושין מ, ב. וש"נ.

10) עיקר הט' מי"ג העיקרים.

11) ראה גם לקו"ש חל"ד ע' 115 ואילך.