21

(הנחה בלתי מוגה)

ואהי'

אצלו אמון גו' ושעשועי את בני אדם1. ומשמעות הכתוב הוא שגם כאשר התורה ירדה וניתנה לאדם למטה להיות שעשועי את בני אדם, הרי היא במעלתה האמיתית כפי שהיא מצד עצמה, ואהי' אצלו אמון, אצלו דייקא. אך צריך להבין, דהנה אמרו רז"ל2 בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה כו' תנה הודך על השמים3, אמר לו הקב"ה למשה החזיר להן תשובה כו', אמר להן, למצרים ירדתם וכו' יצה"ר יש ביניכם, מיד הודו לו כו'. ומבואר בזה4, שהמלאכים נקראים עומדים5, שאין להם בחי' הילוך, ולכן ביקשו שתינתן להם התורה, כי, אותיות התורה נקראים סוסים6, כמו הסוס שמוליך ונושא את רוכבו בדילוג שלא בהדרגה, ועי"ז מגיע למקום רחוק שלא הי' יכול להגיע אליו מצד עצמו, וכך יש אותיות שהם מעלים מלמטה למעלה שלא בהדרגה, ויש אותיות שהם ממשיכים האור מלמעלה למטה שלא בהדרגה כו'. ולכן, אם תינתן התורה למלאכים, הנה ע"י אותיות התורה יוכלו להתעלות להיות בבחי' מהלכים. ועל זה השיבו להם למצרים ירדתם כו' יצה"ר יש ביניכם, והיינו, שענין זה שע"י התורה נמשך אור נעלה יותר באופן של דילוג כו', הוא דוקא ע"י ירידת התורה למטה לברר הבירורים דתוהו כו', ולכן הרי זה שייך רק לישראל שירדו למצרים ויש בהם יצה"ר כו', משא"כ למלאכים לא תועיל נתינת התורה. ולכאורה, איך מתאים היות עיקר ענין התורה לברר בירורים כו' עם מעלת התורה מצד עצמה באופן דואהי' אצלו אמון, אצלו דייקא.

ב) ויובן

בהקדם כללות ההפרש בין תורה למצוות7, דהנה, המצוות הם בהגבלת הזמן והמקום, כמו המצוות דסוכה ופסח שהם

1) משלי ח, ל-לא.

2) שבת פח, ב.

3) תהלים ח, ב.

4) ראה מאמרי אדה"ז הנחות הר"פ ע' עז. אוה"ת בשלח ע' תרמו ואילך.

5) זכרי' ג, ז. תו"א וישב ל, סע"א ואילך. ובכ"מ.

6) ראה תקו"ז בהקדמה (ח, א). תו"א בשלח סג, א. סג, ד.

7) בכל הבא לקמן – ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"א ע' קנט ואילך. אוה"ת אמור ע' תתלז ואילך. ע' תתמב ואילך. ח"ד ע' א'עה ואילך. סה"מ תרכ"ו ע' רעג ואילך. תרל"ח ע' שלב ואילך. תרנ"ו ע' רעא ואילך. פלח הרמון ויקרא ע' שלב ואילך. וראה גם ד"ה ולקחתם לכם תשכ"ז (תו"מ חמ"ח ע' 83 ואילך).