276

בלתי מוגה

א. בנוגע למנין בנ"י שבפרשתנו1, מפרש רש"י2: "משל לרועה שנכנסו זאבים לתוך עדרו והרגו בהן (כמ"ש2 "ויהי אחרי המגפה"), והוא מונה אותם לידע מנין הנותרות. ד"א כשיצאו ממצרים ונמסרו למשה נמסרו לו במנין, עכשיו שקרב למות ולהחזיר צאנו, מחזירם במנין".

וצריך להבין3:

רש"י פירש כבר בהתחלת ספר במדבר: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה", וא"כ, למה צריך רש"י לבאר טעמים נוספים למנין בנ"י שבפרשתנו?

ב. וכן צריך להבין בפירוש רש"י בהתחלת ספר במדבר4, שלאחרי שמפרש ש"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה", מוסיף, "כשיצאו ממצרים מנאן וכשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים, כשבא להשרות שכינתו עליהן מנאם":

כיון שיש טעם למנין בנ"י "כל שעה" – "מתוך חיבתן לפניו", למה צריך לחפש טעמים נוספים להמנין בקשר למאורעות מסויימים, כמו "כשנפלו בעגל מנאן לידע מנין הנותרים", ואדרבה, טעם זה סותר לכאורה להטעם ד"מתוך חיבתן לפניו"?

גם צריך להבין מ"ש רש"י ש"מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה":

בנוגע למנין בנ"י במשך כל הזמנים – איתא במדרשי חז"ל5: "בעשרה מקומות נמנו ישראל. אחד בירידתן למצרים, בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו'6, ואחד בעלייתן ("כשיצאו ממצרים"), ואחד אחר מעשה העגל ("כשנפלו בעגל"), ושנים בחומש הפקודים ("כשבא להשרות

1) כו, ב ואילך.

2) שם, א.

3) עוד ענינים בפרש"י זה – ראה לקו"ש חי"ח ע' 326 ואילך.

4) עוד ענינים בפרש"י זה – ראה שיחת ש"פ במדבר בתחלתה (לעיל ע' 4 ואילך). וש"נ.

5) תנחומא תשא ט. במדב"ר פ"ב, יא. פס"ר פ' כי תשא בסופה. פסדר"כ פ' שקלים. יל"ש ר"פ תשא (רמז שפו). זח"א רסב, א.

6) עקב יו"ד, כב.