339

בלתי מוגה

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "צמאה לך נפשי"].

א. איתא בגמרא1 "גדולה לגימה (אכילה שמאכילין אורחים2) .. (ש)מקרבת את הרחוקים", כפי שלמדים "מיתרו", ש"בשכר (שאמר יתרו לבנותיו) קראן לו (למשה) ויאכל לחם3, זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית, שנאמר כו'".

וענין זה שייך לאורחים שהגיעו לכאן – כי, אע"פ שלאמיתו של דבר הם "קרובים", הרי באו ממקום רחוק, והרי גם הפירוש ד"רחוקים" בגמרא הוא בנוגע לריחוק מקום, כמובן מפירוש רש"י בנוגע ל"מרחקת את הקרובים, מעמון ומואב", "קרובין ממש ליכא למימר, דהא מדין מבני קטורה היו, בני אברהם, וקרובים היו בני מדין לישראל יותר מעמון ומואב, שהם בני אברהם (ואילו עמון ומואב הם מזרע לוט, בן אחי אברהם), אלא עמון ומואב שכנים וקרובים היו לארץ ישראל, ומדין רחוקים להם היו".

ועז"נ "גדולה לגימה שמקרבת", ומובן עד כמה גדלה מעלת הקירוב – שהרי למדים זאת מיתרו ש"זכו בני בניו וישבו בלשכת הגזית", שזהו מקומם של סנהדרין גדולה4, שזוהי הדרגא הכי נעלית ב"בית דין" (למעלה מסנהדרין קטנה, ועאכו"כ למעלה מב"ד סתם), אשר, על פיהם נקבע הפס"ד בנוגע לכל עניני התורה ומצוות, שהרי התורה "לא בשמים היא"5, וכפי שמצינו בנוגע לענין המועדים שתלוי בקביעות החודש, שהקב"ה אומר למלאכי השרת אני ואתם נלך לב"ד של מטה לידע אימתי כו'6, ועד כדי כך, ש"בההיא שעתא" "קוב"ה .. קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני"7, והיינו, שזהו ענין שפועל שמחה למעלה, ובמילא – גם למטה.

1) סנהדרין קג, סע"ב ואילך.

2) פרש"י שם.

3) שמות ב, כ.

4) יומא יט, א. סנהדרין פו, סע"ב (במשנה). מדות בסופה. רמב"ם הל' ביהב"ח ספ"ה. הל' ביאת המקדש פ"ו הי"א. הל' סנהדרין פ"א ה"ג.

5) לשון הכתוב – נצבים ל, יב. וראה ב"מ נט, ב.

6) שמו"ר פט"ו, ב. דב"ר פ"ב, יד.

7) ב"מ שם.