4

בלתי מוגה

א. דובר אודות מנין בנ"י שבפרשת במדבר (שקורין לפני מ"ת) "מתוך חיבתן"1, שהחיבה שמתבטאת בהמנין שבו הכל שוים2, היא מצד נקודת היהדות3 שבה שוים כל בנ"י4, ופעולת המנין5 היא שנקודת היהדות באה בגילוי (להודיע חיבתן)6, ופועלת "כל שעה"1. וכדי לפעול גילוי

1) פרש"י ריש פרשתנו.

2) ללא נפק"מ אם מדובר אודות שבט ראובן ויהודה, שהם השבטים החשובים, ועד לנשיאי שבטים אלו – שמנינם אינו יותר מאחד, או שמדובר אודות שבט דן, מן הירודין שבשבטים, ועד לנושא פסל מיכה, שמנינו אינו פחות מאחד.

3) וכמאמר רבינו הזקן ע"פ (ואתחנן ו, ד) "שמע ישראל גו' הוי' אחד", שכל אחד מישראל מכיר ומרגיש ("דערהערט") שאינו יכול להיות נפרד ח"ו מאלקות (ראה "היום יום" כא סיון. כה תמוז. ובכ"מ), מהוי' אחד, ולכן, כל אחד מישראל, לא רק צדיק, ולא רק בינוני (כפשוטו), אלא אפילו קל שבקלים מוכן תמיד (ללא צורך בהכנה מיוחדת) למסור נפשו על קדושת ה' (אם רק אין מקום לטעות שעודנו ביהדותו (ראה תניא פי"ד)), אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד, כגון להשתחוות לע"ז, אף שאינו מאמין בה כלל בלבו, כמבואר בתניא (פי"ח-יט).

4) וכמו בגוף האדם – שהרי כללות עם ישראל הם בדוגמת קומה אחת שלימה (לקו"ת ר"פ נצבים. ובכ"מ) – שהחילוקים בין המוח והלב עד לעקב שברגל הם רק בפעולותיהם הפרטיות, אבל עצם החיות הוא בכולם בשוה, ועד שאפילו בעקב שברגל, הנה מה שנקרא "מלאך המות שבאדם" (אדר"נ ספל"א), הרי זה רק בנוגע להתפשטות החיות, שאינה ניכרת בו כלל, אבל עצם החיות היא בעקב כמו במוח ולב, שלכן יש לו כל פרטי הדינים של אדם חי, שאינו מטמא כו' (היפך אבי אבות הטומאה).

5) אף שכלפי שמיא גליא מספר בנ"י, במכ"ש ממספר הכוכבים, כמ"ש (תהלים קמז, ד) "מונה מספר לכוכבים", ועאכו"כ בנוגע לבנ"י שגדלה מעלתם יותר, ועד שמחיצתן לפנים ממלאכי השרת (פרש"י בלק כג, כג).

6) ונוסף על גילוי הדבר (כולל גם הגילוי בעולם, שידעו זאת כל יושבי תבל*), פועל המנין גם בדבר הנמנה, שנעשה דבר חשוב – דבר שבמנין – שאינו בטל (ביצה ג, ב), והיינו, שגם אם מצד עצמו (לולי המנין) הי' מתבטל ברוב, בשישים, במאה, במאתיים, או באלף ורבבה**, הנה כאשר נעשה דבר שבמנין, אזי אינו בטל. ועד"ז בנוגע לבנ"י, שמצד ענין המנין, הנה גם כאשר יהודי נמצא בסביבה שמנגדת ליהדות, אינו בטל אפילו באלף ורבבה, ואפילו כנגד כל העולם כולו, וכמו "אחד הי' אברהם" (יחזקאל לג, כד), שנקרא "אברם העברי" (לך לך יד, יג), ע"ש ש"כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד" (ב"ר ספמ"ב), שלא זו בלבד שלא נתבטל ח"ו מפניהם, אלא אדרבה, "וירש את הארץ" (יחזקאל שם). וכח זה ניתן לכל אחד מישראל מאברהם אבינו בירושה (שבה שוים הכל, גדול וקטן, ועד שאפילו תינוק בן יומו יורש הכל) – לא רק שלא להתבטל ח"ו, אלא אדרבה – לכבוש את העולם ולעשותו דירה לו ית'.

*
) בזכרון אחדים: כמודגש בכך שמוכן למסור נפשו אפילו על מעשה של ע"ז ללא אמונה בלב (כנ"ל הערה 3), שאין זה נוגע לבנ"י עצמם (דכיון שאינו מאמין בע"ז, אין זה נחשב לע"ז), כי אם מה שנדמה כן לעכו"ם שמכריחו, ואעפ"כ מוסר נפשו כו'.

*
*) כפי שמוסיף רבינו הזקן בתניא (פ"י) הביטול ד"רבבה", אף שלא מצינו זאת בנגלה (ראה גם "מ"מ, הגהות והערות קצרות" לתניא שם (ע' פב). וש"נ).