86

(הנחה בלתי מוגה)

ואהי'

אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני אדם1. ונתבאר לעיל2 (ע"פ המבואר במאמר ד"ה ואהי' אצלו אמון גו' שנאמר בערב חג השבועות תרד"ע3) שפסוק זה קאי על המשכת התענוג שבתורה כפי שנמשך מעצמותו ית' עד למטה. ואהי' אצלו אמון, כפירוש רש"י גדילה אצלו לשון האמונים עלי תולע4, וכמו כאשר5 ישא האומן את היונק6, קאי על התורה כפי שהיא אצלו, בעצמותו ית'. ואהי' שעשועים יום יום, קאי על התורה כפי שנמשכת בבחי' חו"ב (יום יום), שאז נעשה התגלות התענוג, שעשועים. משחקת לפניו בכל עת קאי על המשכת התורה בבחי' ז"א, שזהו בכל עת, דקאי על הכ"ח עתים י"ד לטובה וי"ד כו'7, שהו"ע התחלקות ב' הקוין דחו"ג, בחי' המדות (ז"א). ובענין זה נאמר לשון שחוק ולא לשון שעשועים, לפי שבהמשכה בז"א שלמטה מחו"ב בא התענוג בהתגלות יותר, ולכן נאמר הלשון שחוק שמורה על התגלות התענוג בתכלית הגילוי לעין כל, כפי שרואים באדם שגם כאשר הוא בעונג גדול יכול להיות העונג בהעלם והסתר בעצמותו, ומתגלה ממנו רק קצת הארת פנים בשתי לחייו, שהו"ע הארת תרין תפוחין כו', אך כאשר העונג הוא בהתגלות ביותר אזי יהי' אצלו ענין של שחוק ועד לאופן שלא פסיק חוכא מפומא8. משחקת בתבל ארצו קאי על המשכת התורה בבחי' המלכות, וגם כאן נאמר לשון שחוק, במכ"ש ממש"נ לשון שחוק גבי המשכת התורה בבחי' ז"א, שעדיין אין זו ההמשכה למטה, שהרי ז"א הוא סוף עולמות הא"ס9, וכולל רק ט' ספירות בלבד, ודוקא ע"י ספירת המלכות נעשה הגילוי וההמשכה למטה. ומסיים ושעשועי את בני אדם, דקאי על התענוג שבתורה כפי שנמשך בעולמות בי"ע.

1) משלי ח, ל-לא.

2) ד"ה וידבר אלקים גו' דיום ב' דחג השבועות (לעיל ע' 28. וראה גם בהנסמן שם).

3) המשך תער"ב ח"א ע' תסא ואילך.

4) איכה ד, ה.

5) בהעלותך יא, יב.

6) פי' ראב"ע.

7) קהלת ג, ה. וראה ד"ה ואהי' אצלו אמון בלקו"ת במדבר יח, סע"ג.

8) ראה ברכות לא, א.

9) ראה תו"א ס"פ תרומה.