בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשכ"ו

106

(הנחה בלתי מוגה)

הללו

את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו ואמת הוי' לעולם גו'1. וצריך להבין, מהי השייכות דגבר עלינו חסדו להללו את הוי' כל גוים2, הן להפירוש שכי גבר עלינו חסדו הוא נתינת טעם שבגלל זה יהללו וישבחו את הוי' כל גוים, והן להפירוש בקצה ההפכי, הללו את הוי' כל גוים ועי"ז יהי' גבר עלינו חסדו3.

ב) ונקודת

הביאור בזה4, שהענין דהללו את הוי' כל גוים הוא בחג הסוכות, שבו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות5, ומצד זה מהללים ומשבחים לה' כל הגוים והאומים. והטעם לזה הוא לפי שגבר עלינו חסדו בהימים שלפני חג הסוכות, היינו ביוהכ"פ, שבו נתרצה הקב"ה לישראל באמרו סלחתי כדברך6, ודוקא לאחרי כן יכולים בנ"י להתעסק בבירור הגוים והאומים ע"י הקרבת הע' פרים שכנגד הע' אומות, עד שהם מהללים ומשבחים את הוי'. ועוד פירוש בזה, לאידך גיסא, שלאחרי שהללו את ה' כל גוים מצד הקרבת הע' פרים בחג הסוכות, הנה עי"ז נעשה בשמע"צ (ושמח"ת) הענין דגבר עלינו חסדו, דהיינו התגברות החסד לבנ"י דוקא, שזהו שמקריבים בשמע"צ פר אחד איל אחד7, כנגד אומה יחידה8, באופן דישראל ומלכא בלחודוהי9. וגם ענין זה נמשך אח"כ גם בעולם, שזהו אומרו ואמת הוי' לעולם, שהעולם כולו נעשה חדור (דורכגענומען) בהענין דאמת הוי', שאין עוד מלבדו10.

107

ג) וביאור

הענין, דהנה, במשך שבעת ימי חג הסוכות נעשה בירור הע' אומות ע"י הקרבת הע' פרים, והיינו, לפי שכללות ענין הקרבן הוא שמקריבים ע"ג המזבח את החלב והדם, ודוגמתו בעבודת האדם11, שהחלב הו"ע התענוג, והדם הו"ע החיות, וענין ההקרבה הוא להוציא את התענוג והחיות שבאדם ולהעלותו לקדושה, ע"ד מ"ש12 כל חלב להוי', שזהו"ע ההקרבה ע"ג המזבח להיות ריח ניחוח להוי'13. וכיון שעיקר וכללות העולם מתחיל ממין המדבר, נמצא, שע"י הקרבת הע' פרים שהם כנגד הע' אומות נעשה בירור כללות העולם שנעשה דירה לו ית'14.

אמנם

כדי שבנ"י יהיו יכולים לפעול בירור הע' אומות וכללות העולם, צריכים הם בעצמם להיות מבוררים בתכלית, וזהו שהקרבת הע' פרים בחג הסוכות היא לאחרי עבודת התשובה דיוהכ"פ (שבאה לאחרי כללות העבודה דעשי"ת, ולפנ"ז גם העבודה דחודש אלול), שאז נעשה הענין דסלחתי כדברך, וישראל נעשים טהורים ונקיים מכל סיג ופסולת, ודוקא אז יכולים הם לפעול הבירור בהע' אומות וכללות העולם להעלותם עד לתכלית העילוי. וזהו ג"כ שסדר הקרבת הע' פרים הוא באופן שביום הראשון מקריבים י"ג פרים15, כי, מספר י"ג מורה על י"ג מדות הרחמים שאינן חוזרות ריקם16, שהם בבחי' רב חסד, שזהו חסד שלמעלה ממדידה והגבלה, היינו, שההמשכה מלמעלה אינה לפי ערך עבודת האדם. והענין בזה, שהתכלית היא שעבודת האדם תהי' לא רק בכל לבבך ובכל נפשך, אלא גם בכל מאדך17, שמאד הו"ע שלמעלה ממדידה והגבלה18. וזהו ג"כ שלאחרי שהעבודה היא באופן שבאתעדל"ת אתעדל"ע, כמים הפנים גו'19, אזי פועלים שיומשך מלמעלה שלא לפי ערך עבודת האדם, למעלה ממדידה והגבלה. וזהו ענין י"ג מדה"ר שלמעלה ממדידה והגבלה, שלכן נמשך מהם הכח לענין התשובה, כמ"ש20 ויעבור הוי' על פניו ויקרא הוי' הוי', אחת קודם שיחטא ואחת אחר שיחטא16, היינו, שמבלי הבט על כל הענינים שהיו במשך כל השנה, יעשה תשובה ויתכפר לו, כמארז"ל21 שאלו לתורה הנפש החוטאת וכו',

108

ורק הקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר לו, היינו, שענין התשובה הוא מצד בחי' הקב"ה שלמעלה מהתורה, בחי' החכמה דקדושה, ועד שע"י התשובה נעשה מרוצה וחביב כקודם החטא, ויתירה מזה, שזדונות נעשו לו כזכיות22, שלכן אמרו חז"ל23 מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו. ולאח"ז יכול להיות בירור העולם ע"י הקרבת הע' פרים בחג הסוכות, החל מיום הראשון שבו מקריבים י"ג פרים כו'.

וזהו

הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים כי גבר עלינו חסדו, שמצד זה שגבר עלינו חסדו, שהו"ע גילוי בחי' רב חסד די"ג מדה"ר שלמעלה ממדידה והגבלה, שעי"ז נעשית הטהרה דבנ"י ביוהכ"פ, אזי נעשה בכחם של בנ"י לפעול את בירור הע' אומות, היינו, לברר את ניצוצות הקדושה שיש בהם, דכיון שכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמיתת המצאו24, הרי מובן שיש בהם ניצוץ קדושה כו', וכאשר מתבררים הניצוצות שנמצאים בהע' אומות, אזי פועלים הניצוצות המבוררים בהע' אומות שנעשה אצלם הענין דהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים. ובפרטיות יותר יש ב' אופני בירורים, שזהו החילוק בין כל גוים שבהם נאמר הללו את הוי' לכל האומים שבהם נאמר שבחוהו. והענין בזה, שיש בירור באופן שהטוב מתברר מן הרע ועולה למעלה, ואילו הרע הגמור שלא יוכל להתברר כלה ונאבד, וז"ש25 לולי הוי' שהי' לנו בקום עלינו אדם, אדם בליעל דשליט באדם דקדושה, כמ"ש26 עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, היינו, שהכוונה בזה היא כדי לברר ממנו הטוב לגמרי ולא ישאר בו רק חלק הרע, וממילא יאבד כו'. אך יש בירור באופן שגם בחי' הרע עולה למעלה, אלא שאינו עולה להיות בבחי' פנימיות הקדושה, אלא בבחי' חיצוניות ואחוריים דקדושה בלבד, ע"ד מ"ש27 ועמדו זרים ורעו צאנכם, שהם בבחי' טפל לישראל. וכנגד ב' אופני בירור הנ"ל נאמרו בכתוב ב' הענינים דהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים. הללו את הוי' כל גוים, הללו מלשון בהלו28 נרו29, שהו"ע האור והגילוי [וכמו שהוא בענין ההלל כפשוטו, שאמירתו היא על נס הגלוי דוקא30], מורה על בירור ועליית הטוב בלבד, ומ"ש

109

שבחוהו כל האומים קאי על בחי' הרע שנברר ונעשה בבחי' חיצוניות ואחוריים, שעז"נ שבחוהו, ע"ד מ"ש31 וחכם באחור ישבחנה, שהו"ע תיקון חיצוני בלבד.

ד) ונוסף

לזה ישנו עוד פירוש, לאידך גיסא, שלאחרי שהללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, שהו"ע בירור ועליית ניצוצות הקדושה שבעולם ע"י הקרבת הע' פרים בחג הסוכות, הנה עי"ז גבר עלינו חסדו בשמע"צ ושמח"ת, שהו"ע תגבורת השמחה והתענוג עליון בתגבורת אור ושפע גדול מאד שנמשך לישראל דוקא, שזהו"ע כי גבר עלינו חסדו, עלינו דייקא.

ויובן

בהקדם כללות הענין דשמחה של מצוה, כמארז"ל32 אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה, וכן לדבר הלכה וכו', וכמ"ש הרמב"ם33 שהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוה כו' עבודה גדולה היא כו' שנאמר34 עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב. ועאכו"כ במצות התשובה שעל ידה מתקנים מה שפגמו בקיום התומ"צ, שמזה מוכח שהתשובה היא למעלה מתומ"צ, שלכן בכחה לתקן את החסרון והפגם בתומ"צ, והיינו, דעם היות שענין התשובה גופא יודעים מהתורה דוקא (ככל הענינים שבאים ע"י התורה, כמארז"ל35 אסתכל באורייתא וברא עלמא), מ"מ, הרי אמרו חז"ל שאלו לתורה הנפש החוטאת במה תתכפר, ואמרה יביא קרבן כו', ורק כאשר שאלו להקב"ה, למעלה מהתורה, אמר יעשה תשובה ויתכפר לו (כנ"ל ס"ג). וזהו גם מה שאמרו חז"ל36 שהקב"ה חתר חתירה תחת כסא הכבוד כדי לקבלו בתשובה, שזהו ענין שאינו שייך לב"ד של מעלה וכו', אלא להקב"ה בעצמו, שרק הוא האומר שיעשה תשובה ויתכפר לו. ועכצ"ל שענין התשובה שנאמר בתורה הוא באופן שהתורה מספרת שיש לו עוד דרך שלמעלה מהתורה37. ומזה מובן גודל השמחה שצ"ל בעבודת התשובה בכלל, ובפרט בתשובה מאהבה שלמעלה מתשובה מיראה, שעל ידה זדונות נעשו לו כזכיות22, במכ"ש וק"ו מהשמחה שישמח אדם בעשיית המצוה שעבודה גדולה היא,

110

ועאכו"כ במצות התשובה ששקולה כנגד כל המצוות38, ולמעלה מכל המצוות, שלכן בכחה לתקן את כל הפגמים כו', הרי בודאי שצ"ל שמחה גדולה ועצומה שלא בערך להשמחה שבקיום כל שאר המצוות.

ובזה

יובן ענין השמחה דחג הסוכות שנקרא זמן שמחתנו, והיינו, שנוסף על השמחה שבכל המועדים שנקראים מועדים לשמחה39, הרי חג הפסח הוא זמן חרותנו, חג השבועות הוא זמן מתן תורתנו, ודוקא חג הסוכות הוא זמן שמחתנו, וטעם הדבר, לפי שחג הסוכות בא לאחרי שלימות התשובה דיוהכ"פ באופן שזדונות נעשו לו כזכיות, ואז נעשה גם בירור ניצוצות הקדושה שבכללות העולם, שזהו"ע הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, ומצד זה השמחה היא גדולה ביותר40, כמשל בן מלך שהי' בשבי' כו' ויצא לחפשי אל בית אביו המלך41, שאז השמחה היא גדולה ביותר, שלא בערך לגבי השמחה במעמד ומצב שבן המלך לא יצא מעולם מבית אביו המלך.

אמנם

השמחה דחג הסוכות היא באופן שכאשר עובר יום ועוד יום, אזי באה השמחה בהתיישבות כו', וע"ד שמצינו גבי שבעת ימי המשתה דשמחת חתן וכלה, שכדי שיוכלו לברך שבע ברכות, משמח חתן כו', יש צורך בפנים חדשות דוקא42, כי לולי זאת באה השמחה בהתיישבות. אך השמחה דשמע"צ ושמח"ת היא שמחה חדשה לגמרי, ועלי' נאמר כי גבר עלינו חסדו, שהו"ע התגברות השמחה והתענוג בתגבורת אור ושפע גדול לישראל דוקא.

ה) וביאור

מעלת שמע"צ ושמח"ת שעז"נ כי גבר עלינו חסדו, יובן מכללות החילוק שבין שבעת ימי הסוכות לשמע"צ, שבשבעת ימי הסוכות מקריבים הע' פרים כנגד הע' אומות, משא"כ בשמע"צ מקריבים פר אחד איל אחד כנגד אומה יחידה, וכדאיתא במדרש43 משל למלך שעשה סעודה שבעה ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בז' ימי המשתה, כיון שעברו ז' ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה, נגלגל אני ואתה כו'. והיינו, שלאחרי עבודתם של בנ"י בבירור העולם ע"י הקרבת הע' פרים, אזי חוזרים בנ"י

111

ומתאחדים עם הקב"ה באופן דישראל ומלכא בלחודוהי, ולכן מקריבים אז פר אחד, כנגד אומה יחידה, היינו, כפי שבנ"י הם למעלה מהעולם, בהיותם מאוחדים עם הקב"ה.

אמנם

גם בשמע"צ שבו נמצאים ישראל ומלכא בלחודוהי, נעשית פעולה בעולם, להיות נמשך ואמת הוי' לעולם. ויובן מהמשל למלך שמזמין לסעודה רק את אוהבו, שענין זה פועל בודאי גם בכל אנשי המדינה, אלא שהפעולה היא שיהי' ניכר אצלם שאין שום מציאות כלל מלבד המלך ואוהבו, אני ואתה. והיינו, שבשמע"צ נעשה גם בירור העולם באופן נעלה יותר, שהעולם מתבטל ממציאותו, עס ווערט אויס מציאות וועלט, שכל מציאות העולם היא המציאות של הקב"ה, תורה ומצוותי', שזהו"ע ואמת הוי' לעולם. והענין בזה, שבירור העולם שנעשה בחג הסוכות הוא באופן שישנו מציאות העולם, אלא שנתברר להיות טפל ובטל לקדושה. וכמו בהמשל דמלך שעשה סעודה וזימן כל בני אדם שבמדינה, שישנה המציאות דכל בני אדם שבמדינה, אלא שהם מסובים לסעודה יחד עם המלך, וכיון שבאור פני מלך חיים44, נקראים גם הם בשם חיים, ולכן גם הם מהללים ומשבחים להוי' (הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים), אבל עדיין נשארת המציאות שלהם. והיינו, לא מבעי אופן הבירור דשבחוהו כל האומים, דקאי על עליית בחי' הרע שאינו עולה להיות בבחי' פנימיות הקדושה, כי אם בבחי' חיצוניות ואחוריים דקדושה בלבד, ע"ד מ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם, שהם בבחי' טפל לישראל (כנ"ל ס"ג), אלא אפילו אופן הבירור דהללו את הוי' כל גוים, דקאי על בירור בחי' הטוב בלבד שעולה בבחי' פנימיות הקדושה (כנ"ל שם), הרי זה עדיין באופן שהעולם נשאר בבחי' מציאות. משא"כ בשמע"צ (ושמח"ת) נעשה בירור העולם באופן שניכר בו שאין שום מציאות כלל מלבד המלך ואוהבו, והיינו, לפי שהעולם מתבטל ממציאותו לגמרי, וכל מציאותו היא המציאות של הקב"ה ותומ"צ. ומזה נמשך הכח לעבודה דבירור העולם לא רק באופן דכל מעשיך יהיו לשם שמים45, אלא באופן דבכל דרכיך דעהו46, היינו, שלא זו בלבד שכוונת העשי' היא לשם שמים, אבל הדברים עצמם נשארים עניני חול, אלא עוד זאת, שהנהגתו בעניני העולם, בכל העשרה דברים שמונה הרמב"ם47 שבהם החכם ניכר ומובדל משאר העם, היא באופן שעל ידם גופא נעשה דעהו,

112

ידיעת הוי', כמ"ש48 דע את אלקי אביך, היינו, שעניני העולם גופא נעשים קדושה49. ועי"ז באים לשלימות בירור העולם כפי שיהי' לעתיד לבוא, וכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מתן תורה, כדכתיב50 אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקים אין עוד מלבדו, הראת ממש בראי' חושיית, כדכתיב51 וכל העם רואים את הקולות, רואים את הנשמע52, ופי' רז"ל53 מסתכלים למזרח ושומעין את הדיבור יוצא אנכי כו', וכן לארבע רוחות כו'54, וכמו כן תהי' מציאות העולם לעתיד לבוא, שיהיו רואים כח הפועל האלקי בנפעל55, וכמארז"ל56 בעולם הזה אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת אין התאנה אומרת כלום, אבל לעתיד לבוא אם אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, היא צווחת ואומרת שבת היום, ועד"ז אמרו חז"ל57 אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר58 כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. והיינו, שמציאות העולם היא באופן שניכר בו שאין שום מציאות אחרת מלבד אלקות, שזהו"ע ואמת הוי' לעולם.

ו) ועפ"ז

יש לבאר מאמר הזהר59 בביאור המשל על שבעת ימי הסוכות, וז"ל: מתל למלכא דזמין אושפיזין, אשתדלו בהו כל בני היכלי', לבתר אמר מלכא עד כאן אנא ואתון אשתדלנא כלהו באושפיזין וקרבתון קרבנין על שאר עמין בכל יומא, מכאן והלאה אנא ואתון נחדי יומא חד, הה"ד60 ביום השמיני עצרת תהי' לכם, והיינו, שכל בני המדינה שהזמין המלך בז' ימי המשתה נקראים בזהר בשם אושפיזין, ולכאורה אינו מובן, הרי מצינו בזהר61 שבשבעת ימי הסוכות ישנם ז' אושפיזין עילאין שהם אבות העולם, אברהם יצחק ויעקב וכו', וא"כ הרי זה בסתירה למאמר הזהר שהאושפיזין הם כל בני המדינה. אך הענין הוא, שכללות הענין שאבות העולם נקראים בשם אושפיזין קשור עם פעולתם בבירור אוה"ע, כל בני המדינה, וכמו שמצינו גבי אושפיזא הא' שהוא אברהם, אחד הי' אברהם62, שנאמר בו63 ויקרא שם בשם ה' א-ל

113

עולם, א"ת ויקרא אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב כו', ועד שפעל עליהם שיודו וישבחו למי שאמר והי' העולם64, שזהו גם מה שאמר דוד (האושפיזא הז') הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים. ועל שם זה נקראים אושפיזין, כמו אושפיזא שאינו בא רק לפרקים, כיון שכללות ענין הבירורים שיוכללו ויעלו באלקות אינו אלא לפרקים. משא"כ ענינו של שמע"צ קשור עם בנ"י כפי שהם מצד עצמם, היינו, לא כפי שהם אושפיזין ע"ש פעולתם בבירור העולם, אלא כפי שהם בני היכלי' בתמידות, שלכן מקריבים אז פר אחד איל אחד, כנגד אומה יחידה, שזהו"ע כי גבר עלינו חסדו, עלינו דייקא, אלא שגם מזה נמשך בעולם, שזהו"ע ואמת הוי' לעולם.

ז) וזהו

כללות הענין דשמע"צ ושמח"ת, שהם בחודש תשרי, אותיות רשית65, כידוע66 שכל מועדי חודש תשרי הם מועדים כלליים שעניניהם נמשכים על כל השנה כולה, החל מראש השנה שממנו נמשך על כל השנה ענין הקבלת עול, וכן יוהכ"פ, שממנו נמשך על כל השנה ענין התשובה וענין מ"ת דלוחות שניות67, וכן חג הסוכות שמע"צ ושמח"ת, זמן שמחתנו, שמהם נמשך על כל השנה כולה הענין דשמחה של מצוה, ובפרט בשמח"ת, כמנהג ישראל שבשמח"ת השמחה היא בהתגברות גדולה ביותר, בבחי' כי גבר עלינו חסדו, עלינו דייקא, שענין זה נעשה לאחרי שכבר פעלו את בירור העולם ע"י הקרבת הע' פרים להיות הללו את הוי' כל גוים שבחוהו כל האומים, עי"ז שגבר עלינו חסדו בהתגלות י"ג מדה"ר ביוהכ"פ, שאז יכולים לפעול בירור העולם החל מהקרבת י"ג הפרים ביום ראשון דחג הסוכות עד להקרבת ז' הפרים ביום השביעי דחג הסוכות, ועי"ז נעשה הענין דגבר עלינו חסדו בשמע"צ שבו מקריבים פר אחד איל אחד [ויש להוסיף, שגם הענין דפר אחד ואיל אחד דשמע"צ בא מיוהכ"פ, שגם בו מקריבים פר אחד איל אחד], כנגד אומה יחידה, ישראל ומלכא בלחודוהי, והיינו, שאז נמשך ומתגלה הענין דיבחר לנו את נחלתנו68 שאומרים בר"ה לפני תק"ש [נוסף על הגילוי בחג הסוכות עי"ז שישראל יוצאין ולולביהן ואתרוגיהן בידיהם שעי"ז יודעים דאינון נצוחייא69], באופן דענני במרחב י-ה70, ע"י השמחה דשמח"ת

114

באופן שפורצת כל הגדרים71, כולל גם שיומשך על כל השנה כולה הענין דשמחה של מצוה ושמחה של תורה, שמביאה הצלחה בלימוד התורה וקיום המצוות, ועי"ז זוכים לקיום הבטחתו של הקב"ה אם72 בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצוותי תשמרו גו' אזי ונתתי גשמיכם בעתם וגו', וכל הברכות האמורות בפרשה, עד ואולך אתכם קוממיות73, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

______  ______

1) תהלים קיז.

2) ראה רד"ה הללו את ה' במאמרי אדה"ז תקס"ט (קה"ת, תשס"ה) ע' רפה. ועם הגהות – אוה"ת סוכות ע' א'תשנה. רד"ה הנ"ל עת"ר (סה"מ עת"ר ע' רנט). תשל"א (תו"מ סה"מ תשרי ע' קפו ואילך).

3) ראה מאמרי אדה"ז שם ע' רמו. אוה"ת שם ע' א'תשסז.

4) בהבא לקמן – ראה מאמרי אדה"ז שם ע' רלח ואילך. אוה"ת שם ע' א'תשנה ואילך. וראה גם ד"ה הללו את הוי' דיום ב' דחג הסוכות (לעיל ע' כב ואילך).

5) סוכה נה, ב. תנחומא פינחס טז. במדב"ר פכ"א, כד.

6) תנחומא פקודי יא. פרש"י תשא לג, יא. עקב ט, יח. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 570 הערה 10.

7) פינחס כט, לו.

8) סוכה שם.

9) ראה זח"א רח, ב. הובא ונתבאר בריש וסוף ד"ה ביום השמע"צ באוה"ת שמע"צ ח"ה ע' ב'קמט. ע' ב'קנג; תרפ"ז (סה"מ תרפ"ז ע' לו. ע' נא).

10) ואתחנן ד, לה.

11) ראה סה"מ תר"ל ע' שנא. תרס"ד ע' קסט. תרצ"ז ע' 209 ואילך. ועוד.

12) ויקרא ג, טז.

13) שם א, ט.

14) ראה תניא רפל"ו.

15) פינחס כט, יג.

16) ר"ה יז, ב.

17) ואתחנן ו, ה.

18) ראה תו"א מקץ לט, ג. לקו"ת שלח מב, ג. ובכ"מ.

19) משלי כז, יט. וראה תניא רפמ"ו.

20) תשא לד, ו.

21) ירושלמי מכות פ"ב ה"ו. ילקוט שמעוני תהלים רמז תשב.

22) יומא פו, ב.

23) ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.

24) רמב"ם הל' יסוה"ת רפ"א.

25) תהלים קכד, ב.

26) קהלת ח, ט.

27) ישעי' סא, ה.

28) לשון הכתוב – איוב כט, ג.

29) ראה תו"א וישב ל, א. מקץ לו, א. ובכ"מ.

30) ראה מדרש תלפיות אות ה' ענף הלל הגדול. אוה"ת (יהל אור) ע' קנד ואילך.

31) משלי כט, יא.

32) שבת ל, ב. תניא רפל"א.

33) סוף הל' לולב.

34) תבוא כח, מז.

35) זח"ב קסא, סע"א ואילך.

36) ראה סנהדרין קג, א. ירושלמי שם פ"י ה"ב.

37) ראה גם המשך תער"ב ח"ג ע' א'רנב. ע' א'תח.

38) בעל הטורים נצבים ל, י. וראה תנא דבי אליהו זוטא פכ"ב (נוסחא ישנה).

39) נוסח התפלה וקידוש דיו"ט.

40) ראה גם לקו"ת שמע"צ פד, א. ובכ"מ.

41) תניא פל"א (מ, סע"א ואילך).

42) כתובות ז, סע"ב ואילך.

43) תנחומא ובמדב"ר שבהערה 5.

44) משלי טז, טו.

45) שם ג, ו.

46) אבות פ"ב מי"ב.

47) הל' דעות רפ"ה.

48) דברי הימים-א כח, ט.

49) ראה לקו"ש חכ"ה ע' 135. וש"נ.

50) ואתחנן ד, לה.

51) יתרו כ, טו.

52) פרש"י עה"פ.

53) כ"ה בתניא פל"ו (מו, א). וראה תקו"ז תכ"ב (סד, ב).

54) ראה תקו"ז שם. שמו"ר פ"ה, ט.

55) ראה תו"ח תצוה תפב, א ואילך. ובכ"מ.

56) מדרש תהלים ספע"ג.

57) תענית יא, א.

58) חבקוק ב, יא.

59) ח"ג קד, ב.

60) פינחס כט, לה.

61) שם קג, ב ואילך.

62) יחזקאל לג, כד.

63) וירא כא, לג.

64) סוטה יו"ד, סע"א ואילך.

65) בעל הטורים עקב יא, יב.

66) מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ט ואוה"ת סוכות שם. וראה גם מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שעט. אוה"ת ברכה ע' א'תתסו. סה"מ תש"ב ע' 49.

67) ראה אוה"ת תשא ע' ב'נז.

68) תהלים מז, ה.

69) ויק"ר פ"ל, ב.

70) תהלים קיח, ה.

71) ראה סה"מ תרנ"ז ס"ע רכג ואילך.

72) בחוקותי כו, ג-ד (ובתו"כ ופרש"י).

73) שם, יג.