115

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. ענינו של יו"ט שני של גלויות – בפשטות – אינו אלא מצד ספיקא דיומא, והיינו, שב"מקומות הרחוקים (מארץ ישראל) שאין השלוחים מגיעין אליהם, היו עושין שני ימים, מפני הספק, לפי שאינם יודעים יום שקבעו בו בית דין את החודש אי זה יום הוא"1.

ועפ"ז לא ניתוסף דבר ביו"ט שני לגבי יו"ט ראשון; כל מה שיש ביו"ט שני יש גם ביו"ט ראשון, שהוא עיקר היו"ט.

אבל אעפ"כ, מצינו שיש מעלה ביו"ט שני לגבי יו"ט ראשון:

בחג הפסח – בנוגע לשביעי של פסח (יו"ט ראשון) ואחרון של פסח (יו"ט שני) – ששביעי של פסח קשור בעיקר עם הגאולה ממצרים2, שלכן קורין אז שירת הים, ומפטירין בשירת דוד; ואילו אחרון של פסח קשור עם הגאולה העתידה2, כמודגש בהפטרת היום, והרי הגאולה העתידה נעלית יותר באין ערוך מאשר הגאולה ממצרים.

וכן בחג הסוכות – בנוגע לשמיני-עצרת (יו"ט ראשון) ושמחת- תורה (יו"ט שני) – הנה אף שהשמחה דשמע"צ גדולה יותר מהשמחה דחג הסוכות (ושמחת בית השואבה), הרי היא עדיין בערך כו', ואילו השמחה דשמח"ת היא באין ערוך, כמנהג ישראל ש"תורה הוא"3.

ועד"ז בנוגע לחג השבועות – דאף שלכאורה לא מצינו ביו"ט שני דבר נוסף לגבי יו"ט ראשון, הנה כד דייקת שפיר, יש בו עילוי (גם לגבי אחרון של פסח ושמחת תורה, ובמילא גם) לגבי יום ראשון דשבועות4:

ובהקדם הטעם שעושים בחג השבועות יו"ט שני – דלכאורה: הרי הקביעות דחג השבועות אינה תלוי' "בכמה ימים לחודש, רק

1) רמב"ם הל' קידוה"ח פ"ג הי"א.

2) ראה גם תו"מ חל"ג ע' 333. וש"נ.

3) ראה תוד"ה נפסל – מנחות כ, ב. מהרי"ל – הובא ברמ"א יו"ד סשע"ו ס"ד. מנהגים ישנים מדורא ע' 153. שו"ע אדה"ז או"ח סוסק"פ. סתל"ב סי"א. סתנ"ב ס"ד. סתצ"ד סט"ז. ועוד.

4) ראה גם תו"מ חכ"ח ע' 112. וש"נ.