211

בלתי מוגה

א. בנוגע לכל ענין אצל בני ישראל, הרי כיון שהתורה אומרת ש"המעשה הוא העיקר"1, מובן, שכל דבר צריך סוכ"ס לבוא במעשה בפועל.

ועאכו"כ כשמדובר אודות ענין הקשור עם מנהג ישראל, כמו התוועדות זו, שמנהג ישראל למעלה מ-166 שנה להתאסף ביום זה, כדי להיזכר (ולא רק במחשבה ודיבור, אלא גם לחזור) ולחיות ("איבערלעבן") את הגאולה של רבינו הזקן (שבאה בתור תוצאה, המשך וגמר למאסרו) – הרי בודאי שהכוונה והתכלית בזה שיומשך בפועל במעשה.

ובאיזה אופן צריך להיות נמשך במעשה – הרי זה מובן מדברי בעל הגאולה והשמחה בעצמו (כפי שמזכיר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחה שכבר נדפסה בלקוטי דיבורים2): "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל .. המעשה .. חקוקה בלב ישראל סבא".

ב. ובהקדם הביאור בדיוק הלשון "חקוקה" – שהרי בדברי נשיא בישראל שנמסרו מדור לדור עד לדורנו זה, כל תיבה היא בדיוק3 – היינו שההמשכה בכל שנה ושנה היא (לא רק באופן של זכרון, כתיבה וכיו"ב, אלא) באופן של חקיקה דוקא:

החילוק בין חקיקה לכתיבה (ובפרטיות יותר: רשימה חקיקה חציבה ועשי'4), מובן מדברי בעל השמחה בעצמו בהדרושים5 שבהם מבאר החילוק שבין כתיבה לחקיקה – שבכתיבה, האותיות הם דבר בפני עצמו מהדבר שבו הם נכתבים, וכמו כאשר כותבים בדיו על הקלף או הנייר, שהדיו, שעל ידו נעשה ציור האותיות שמבטאים זכרון הדברים, הוא דבר בפני עצמו מהקלף או הנייר שעליו נכתבים הדברים; משא"כ בחקיקה, האותיות אינם דבר בפני עצמו, אלא הם דבר אחד עם הדבר

1) אבות פ"א מי"ז.

2) שיחת ליל י"ט כסלו תרצ"ג סוס"ט (לקו"ד ח"א יט, סע"ב ואילך).

3) ראה גם תו"מ חמ"ב ע' 337. ע' 340 ואילך. וש"נ.

4) פרדס שער האותיות בסופו פכ"ז. שער אבי"ע פ"ט. הובא בלקו"ת ויקרא בהוספות נד, א. מאמרי אדה"ז ענינים ע' שפח ואילך. ועוד.

5) לקו"ת ר"פ בחוקותי, ור"פ חוקת. ובכ"מ.