28

בלתי מוגה

א. פרשת וילך היא הפרשה שקורין בתורה בהרבה שנים בשבת הראשונה שבתחלת השנה. וגם בשנים שבהם קורין פרשת וילך בשבת שלפני ר"ה (שאז קורין בשבת הראשונה פרשת האזינו), הרי כיון ש"מיני' מתברכין כולהו יומין"1, נמצא, שר"ה והימים הראשונים של השנה קשורים עם פרשת וילך. ומזה מובן, שזהו ענין כללי בעבודת כל השנה.

והענין בזה:

"וילך" – הליכה – הו"ע כללי שצריך להיות תמיד אצל בנ"י, שנקראים בשם "מהלכים", כמ"ש2 "ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה", וכמ"ש3 "ילכו מחיל אל חיל", והיינו, שעבודתו של איש ישראל צריכה להיות באופן שאינו נשאר לעמוד במדריגה אחת, אלא צריך להתעלות ממדריגה למדריגה בכל יום ובכל שעה, ועאכו"כ בהתחלת השנה (שאז קורין בתורה פרשת וילך) – שצריך להתעלות ביותר ממדריגתו בשנה שעברה, דכיון ש"בכל שנה ושנה יורד ומאיר .. אור חדש ומחודש .. עליון יותר שלא הי' מאיר עדיין מימי עולם אור עליון כזה" (כמבואר באגה"ק4), הרי מובן שאז צריך להיות ענין ההליכה בהדגשה יתירה.

וענין ההליכה אצל בנ"י נעשה ע"י משה רבינו – "וילך משה":

ידוע5 שכל עניני בנ"י נמשכים ע"י שבעת הרועים, החל ממשה רבינו, "רעיא מהימנא", וכמ"ש6 "ומשה הי' רועה", שמתחלת לידתו הי' מתוקן לכך7, והיינו, שענינו של משה רבינו הי' להמשיך ולהשפיע לבנ"י – ע"י התורה שניתנה על ידו ונקראת על שמו, כמ"ש8 "זכרו תורת משה עבדי" – את כל עניניהם, עד יומו האחרון (ע"ד פירוש רש"י על הפסוק9 "עד הים האחרון" – "עד היום האחרון").

ומזה מובן, שגם הנתינת-כח לבנ"י שיוכל להיות אצלם ענין

1) זח"ב סג, ב. פח, א.

2) זכרי' ג, ז.

3) תהלים פד, ח.

4) סי"ד.

5) ראה תניא רפמ"ב, וב"מ"מ, הגהות והערות קצרות" לשם (ע' רעח). וש"נ.

6) שמות ג, א.

7) שמו"ר פ"ב, ד.

8) מלאכי ג, כב. וראה שבת פט, א. מכילתא בשלח טו, א. שמו"ר פ"ל, ד. וש"נ.

9) ברכה לד, ב.