4

אפשר להיות באופן אחר כלל. והיינו, שע"י תק"ש מתעורר אפילו קל שבקלים, ועאכו"כ מי ששייך לעבודה כו', והרי האמת הוא שכאו"א מישראל שייך לאיזה ענין של עבודה כו'. ונמצא, שגם מי שעד ערב ר"ח אלול לא הי' במצב של התעוררות כו', הנה בשמעו תק"ש מר"ח אלול ואילך ה"ה מתעורר בתנועה של יראה וחרדה כו'. ועוד זאת, שמר"ח אלול ואילך אומרים בכל יום ויום המזמור9 לדוד הוי' אורי וישעי10, היינו, שבימים אלה נמצא כאו"א מישראל במעמד ומצב שהוי' מאיר לו (אורי) את הדרך אשר ילך בה, ולא עוד אלא שגם מושיעו (ישעי) ועוזרו לילך בדרך זו11. ולאחרי כל זה, הרי בודאי שכאו"א מישראל נמצא כבר במעמד ומצב שלאחרי היציאה מן המיצר. וא"כ, מהו הענין שבהפסוקים שלפני תק"ש אומרים מן המיצר דוקא.

ב) ויש

לבאר זה ע"פ מארז"ל12 כל שנה שרשה בתחלתה מתעשרת בסופה, שנאמר13 מרשית השנה, מרשית (חסר) כתיב ועד אחרית, סופה שיש לה אחרית, ופירש רש"י שרשה מתחילתה, שישראל עושין עצמן רשין בר"ה לדבר תחנונים ותפלה כענין שנאמר14 תחנונים ידבר רש. ומבאר כ"ק אדמו"ר מהר"ש בד"ה תקעו דשנת תרכ"ח15 שזוהי המעלה דתפלת העני, כמ"ש16 זה עני קרא והוי' שמע. וזהו גם הענין דמן המיצר גו'17, שהוא ע"ד שישראל עושין עצמן רשין כו'. ודוקא עי"ז נעשה ענני במרחב י"ה, שזהו"ע דמתעשרת בסופה, סופה שיש לה אחרית, דאחרית עם הכולל בגימטריא כתר18, שזהו"ע העשירות בשלימות, היינו, לא רק העשירות דספירת התפארת או אפילו העשירות דספירת הבינה, אלא גם העשירות דכתר, בלי גבול. והנה, בפירוש שנה שרשה, מדייק רש"י שישראל עושין עצמן רשין, שמלשון זה משמע שבאמת אינם רשין, אלא שעושין עצמן רשין, ע"י ענין הביטול. ועפ"ז יש לבאר כן גם בהענין דמן המיצר גו', שלאמיתו של דבר (לאחרי העבודה דחודש אלול כו') כבר יצא מן המיצר (כנ"ל), אלא שמצד ענין

9) תהלים מזמור כז.

10) סידור האריז"ל וסידור אדה"ז במקומו. מטה אפרים או"ח סתקפ"א ס"ו. וראה שער הכולל פי"א סכ"ח.

11) ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 172, ובהנסמן שם.

12) ר"ה טז, ריש ע"ב.

13) עקב יא, יב.

14) משלי יח, כג.

15) נדפס בסה"מ תרכ"ז בסופו (ע' תכח ואילך). וראה גם סה"מ קונטרסים ח"א קיח, א ואילך.

16) תהלים לד, ז.

17) ראה ד"ה תקעו הנ"ל ספ"ג (ע' תלא).

18) מאו"א א, סו.