310

בלתי מוגה

א. דובר אודות דברי הגמרא1 "מאי חנוכה", "על איזה נס קבעוה" – על נס פך השמן, הצלה רוחנית, ואילו הנס דנצחון המלחמה (שנתבאר בפרטיות בנוסח ד"על הנסים"2), הצלה גשמית3, לא נזכר כלל, אפילו לא בדרך טפל (ונזכר רק עצם הנצחון ורק בתור הקדמה וקביעות הזמן – "וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו כו'"), אף שההצלה הרוחנית באה רק ע"י ולאחרי ההצלה הגשמית4 – כי, כאשר ישנו הנס הרוחני (שמתבטא בענין האור שהוא הנברא הכי רוחני5),

1) שבת כא, ב ובפרש"י.

2) שיסודו ומקורו במסכת סופרים (פ"כ ה"ח), ונקבע ונתקבל בכל ישראל לאמרו בברכת הודאה – בג' ברכות אחרונות, שבהם אין היחיד מוסיף בתפלתו כמו בברכות האמצעיות (שו"ע אדה"ז או"ח סקי"ב. וש"נ), שבזה מודגש שיש בזה העילוי והחשיבות של תפלת הרבים.

3) ואף שמלחמת היונים היתה מלחמה רוחנית כנגד דת ישראל, "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך", ובגלל זה יצאו למלחמה מתוך מס"נ, ולכן הי' הנס ד"מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים כו'" – הרי לאחרי וכתוצאה מהסיבה הרוחנית היתה גם מלחמה גשמית, כך, שנס ההצלה הוא גם הצלה גשמית (ראה גם לקו"ש ח"י ע' 144 הערה 18); ואילו נס השמן הוא רק הצלה רוחנית.

וזהו גם הטעם לפרטי החילוקים בין נס פך השמן (נס רוחני) לנס נצחון המלחמה (נס גשמי) בכל ג' הענינים דעולם שנה ונפש: בנפש – הדלקת המנורה היתה ע"י כהן גדול דוקא, שהוא היותר נעלה ומקודש מכל ה"עשרה יוחסין" שבישראל (ראה גם חדא"ג מהרש"א לקידושין סט, א), כמ"ש (דברי הימים-א כג, יג) "ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים", ואילו המלחמה היתה ע"י כל בנ"י [ההתחלה היתה אמנם ע"י מתתיהו בן יוחנן כה"ג, שעורר את בנ"י והדליק אצלם את אש המס"נ באמרו "מי לה' אלי", אבל לאח"ז היתה המלחמה בפועל לא רק ע"י מתתיהו ובניו (כהנים), אלא גם ע"י כל בנ"י (לוים וישראלים, ועד כל אשר בשם ישראל יכונה)]; בעולם – שהדלקת המנורה היתה בביהמ"ק דוקא, לא בחצר או בעזרה, אלא בהיכל – בפנים דוקא, ואילו המלחמה היתה מחוץ לביהמ"ק; ובשנה (זמן) – שהדלקת המנורה שיש בה ענין רוחני מיוחד, יש לה זמן מיוחד – בין הערביים*, ואילו נצחון המלחמה שאין בו ענין רוחני מיוחד, אין לו זמן מיוחד, אלא שייך לכל שמונת ימי חנוכה.

*
) וגם להדעות שנר שכבה בבוקר חוזר ומדליקו (ראה בארוכה "רשימת המנורה" ע' כה ואילך. וש"נ) הרי כאן מדובר אודות ההדלקה שעל ידה הי' חינוך המנורה, ולכו"ע "אין מחנכין את המנורה אלא בהדלקת שבעה נרותי' בין הערביים" (רמב"ם הל' תמידין ומוספין פ"ג הי"א).

4) ראה שיחת ש"פ וישב, ערב חנוכה בתחלתה (לעיל ע' 296 ואילך). וש"נ.

5) וע"ד המעלה ד"מראה" גם לגבי "קול" ו"ריח". – ולהעיר גם מהחילוק ע"פ קבלה (ראה ע"ח שער (אח"פ) ד) בין אוזן חוטם ופה, בחי' ז"א בינה ומלכות, לעיניים, בחי' חכמה, וכמבואר בתניא אגה"ק (סי"ד) ש"העינים הם כינויים להמשכת והארת אור החכמה, שלכן נקראו חכמים עיני העדה". והרי חכמה שייכת לענין האור, כמ"ש (קהלת ב, יג) "יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך".