324

(הנחה בלתי מוגה)

ואלה

שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו1. ומדייק אדמו"ר הזקן בתורה אור2 (ובתוספת הגהות וביאורים באוה"ת להצ"צ3), דהנה, בפרשת ויגש4 נאמר ג"כ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו, וצריך להבין למה הוכפל בתורה ענין בואם מצרימה. וגם צריך להבין השינויים מהתם להכא כו', כמבואר שם פרטי הדברים. ומבאר, דהנה כתיב5 ירד ירדנו, דהיינו ירידה אחר ירידה, וכן ביצי"מ וגאולה כתיב6 ואנכי אעלך גם עלה, דהיינו ב' עליות, ובאמת ביצי"מ לא נתעלו רק פעם א', אך עלי' השנית רומזת על הגאולה העתידה להיות בב"א. ולהעיר, שאף שפסוק זה נאמר בנוגע ליצי"מ, הרי גם הגאולה העתידה לבוא קשורה עם יצי"מ, כי, גואל ראשון הוא גואל אחרון7, והיינו, שמשה הוא יגאלנו בגאולה העתידה (שהיא התכלית והגמר של יצי"מ).

ב) ומבאר

בתו"א8 ענין ב' הירידות, ע"פ משל מנפש האדם למטה (כמ"ש9 את העולם נתן בלבם, וכמארז"ל10 שהאדם נקרא עולם קטן), שאור השכל יורד ומתלבש באותיות המחשבה, ואח"כ גם באותיות הדיבור, שזוהי ירידה גדולה יותר, שהרי המחשבה היא לעצמו, ואילו הדיבור עיקרו הוא בשביל הגילוי להזולת (ובזה נכלל גם ענין המעשה), שזהו מחוץ לעצמו. ודוגמתו למעלה הו"ע ירידת חכמתו ית' בבחי' המחשבה להיות התהוות עלמין סתימין דלא אתגליין, ובבחי' הדיבור, להיות התהוות עלמין דאתגליין. וממשיך שם11, דלכאורה אינו מובן, דאם הירידה למצרים הו"ע המשכת הארת בחי' חכמה בעלמין

1) ריש פרשתנו.

2) ריש פרשתנו (מט, א).

3) פרשתנו ע' ז.

4) מו, ח.

5) מקץ מג, כ.

6) ויגש שם, ד.

7) ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. שער הפסוקים להאריז"ל ויחי מט, י. תו"א ר"פ משפטים (עה, ב).

8) נ, א.

9) קהלת ג, יא. וראה לקו"ת במדבר ה, ב ואילך.

10) תנחומא פקודי ג. זח"ג רנז, ב. תקו"ז תס"ט (ק, ב. קא, א).

11) שם, ג.