בס"ד. ש"פ שמות, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ו

324

(הנחה בלתי מוגה)

ואלה

שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו1. ומדייק אדמו"ר הזקן בתורה אור2 (ובתוספת הגהות וביאורים באוה"ת להצ"צ3), דהנה, בפרשת ויגש4 נאמר ג"כ ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו, וצריך להבין למה הוכפל בתורה ענין בואם מצרימה. וגם צריך להבין השינויים מהתם להכא כו', כמבואר שם פרטי הדברים. ומבאר, דהנה כתיב5 ירד ירדנו, דהיינו ירידה אחר ירידה, וכן ביצי"מ וגאולה כתיב6 ואנכי אעלך גם עלה, דהיינו ב' עליות, ובאמת ביצי"מ לא נתעלו רק פעם א', אך עלי' השנית רומזת על הגאולה העתידה להיות בב"א. ולהעיר, שאף שפסוק זה נאמר בנוגע ליצי"מ, הרי גם הגאולה העתידה לבוא קשורה עם יצי"מ, כי, גואל ראשון הוא גואל אחרון7, והיינו, שמשה הוא יגאלנו בגאולה העתידה (שהיא התכלית והגמר של יצי"מ).

ב) ומבאר

בתו"א8 ענין ב' הירידות, ע"פ משל מנפש האדם למטה (כמ"ש9 את העולם נתן בלבם, וכמארז"ל10 שהאדם נקרא עולם קטן), שאור השכל יורד ומתלבש באותיות המחשבה, ואח"כ גם באותיות הדיבור, שזוהי ירידה גדולה יותר, שהרי המחשבה היא לעצמו, ואילו הדיבור עיקרו הוא בשביל הגילוי להזולת (ובזה נכלל גם ענין המעשה), שזהו מחוץ לעצמו. ודוגמתו למעלה הו"ע ירידת חכמתו ית' בבחי' המחשבה להיות התהוות עלמין סתימין דלא אתגליין, ובבחי' הדיבור, להיות התהוות עלמין דאתגליין. וממשיך שם11, דלכאורה אינו מובן, דאם הירידה למצרים הו"ע המשכת הארת בחי' חכמה בעלמין

325

סתימין ועלמין דאתגליין (כנ"ל), א"כ תמוה איך נקרא זה בשם גלות מצרים, והלא כך צ"ל סדר השתלשלות והתהוות העולמות כו', ואם כך הוא סדר הבריאה, מה ענין זה לגלות ושעבוד. ומבאר, שבזמן הגלות כתיב12 אותותינו לא ראינו, אותותינו הו"ע האותיות, דהיינו אותיות המחשבה ואותיות הדיבור, שענין האותיות הוא מלשון13 אתא בוקר14, שהו"ע הגילוי, היינו, שהאותיות מגלים את האור, אבל בזמן הגלות אותותינו לא ראינו, היינו, שיש העלם על הגילוי שצריך להיות ע"י האותיות. ולכן העלמין הם באופן שמעלימים ומסתירים כו'. והענין בזה, שכללות סדר ההשתלשלות כפי שהוא מצד סדר הבריאה הוא באופן שצריך להביא לידי גילוי, אבל ע"י חטא עה"ד נעשה מעמד ומצב של העלם, ועד שהי' יכול להיות מציאות דוישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן גו' ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' אלקים גו'15, דלכאורה אינו מובן, הרי לית אתר פנוי מיני'16, וכדאיתא במדרש17 על הפסוק בפרשתנו18 וירא מלאך ה' אליו מתוך הסנה, למה מתוך הסנה, ללמדך שאין מקום פנוי בלא שכינה אפילו סנה, ועאכו"כ כאשר וישמעו את קול ה' גו', ואיך יתכן שאדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה יתחבא מפני ה'. אך הענין הוא, לפי שהי' זה אחר חטא עה"ד, שאז נעשה תערובות טוב ורע19, ולכן הי' יכול להיות קס"ד אצל האדם שבמקום שמתחבא לא יהי' הגילוי כמו במקום שאינו מתחבא. וזהו גם ענין ההעלם והסתר שנעשה ע"י החטאים בזמן הגלות באופן של ירידה אחר ירידה כו'. והכוונה בזה היא כדי שעי"ז יהי' אעלך גם עלה, ב' עליות, הגאולה ממצרים והגאולה העתידה לבוא.

ג) ולבאר

מ"ש ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, שמות דייקא, מקדים לבאר20 פי' וענין מלך משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול21. והענין בזה22, דהנה, עדי עד הוא מלשון נצחיות, ומובן, שדוקא כאשר ישנו ענין הזמן, אזי שייך לומר נצחיות הזמן, משא"כ בדרגא שלמעלה מהזמן, לא שייך לומר נצחיות הזמן. וזהו משובח ומפואר עדי

326

עד שמו הגדול, שענין הנצחיות, עדי עד, שייך רק בבחי' השם (שמו הגדול), שהו"ע ספירת המלכות, שהיא מקור ושרש ענין הזמן23. וע"ד מ"ש24 בטחו בהוי' עדי עד כי בי"ה הוי' צור עולמים, שהענין דעדי עד שייך רק בדרגא שהיא מקור להתהוות העולמות, שזהו"ע צור עולמים25. ובפרטיות יותר, יש כמה מדריגות בשמו הגדול26, הא', ששם הוי' (שהוא היותר נעלה מכל ז' השמות שאינם נמחקים27) נקרא שמו הגדול, והו"ע בחי' החכמה, כידוע ששם הוי' הוא בחכמה28, שהו"ע התורה, דאורייתא מחכמה נפקת29, וזהו גם מה שכל התורה כולה היא שמותיו של הקב"ה30. והב', ששמו הגדול הוא בחי' כתר שלמעלה מבחי' החכמה, שם הוי'. וזהו גם ב' הפירושים בענין נועם הוי'31, הא', הנועם והעונג הנמשך משם הוי', והו"ע ג"ע התחתון, כידוע שספירת החכמה (שם הוי') היא המקור לכל התענוגים שבג"ע התחתון. והב', ע"ד מ"ש32 אז תתענג על הוי' (ועד"ז כתיב בחנה ותתפלל על הוי'33), על הוי' דייקא, דהיינו למעלה משם הוי'34, בחי' הכתר, והו"ע ג"ע העליון. ויש דרגא נעלית יותר בנועם הוי', דקאי על בחי' הצחצחות שלמעלה ממעלת הכתר35, וי"ל דהיינו בחי' ע"ס הגנוזות (וכמשנת"ל36 שגם לפני הצמצום ישנו ענין הע"ס, וכמו מה שעלה ברצונו ית' להיטיב מצד כי חפץ חסד הוא37, ועד להרצון דאנא אמלוך כו'38), שעל זה אמרו רז"ל39 עד שלא נברא העולם הי' הוא ושמו בלבד, ועד שישנו ענין השם כפי שהוא בעצמותו ית' ממש40. וזהו משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול, שבבחי' שמו הגדול יש ריבוי מדריגות עד אין קץ (עדי עד), אשר בהם הוא תענוג הנשמות בג"ע, לחזות בנועם הוי'41.

327

אמנם

כיון שהנשמה היא נברא ובעל גבול, איך תוכל לקבל הארת תענוג העליון שהוא בלי גבול, עדי עד. אך הענין הוא, שהתורה ומצוות הם לבושים שבהם מתלבש אור התענוג מבחי' שמו הגדול, ועי"ז תוכל הנשמה להשיג בחי' שמו הגדול, כי כל התורה שמותיו של הקב"ה (כנ"ל). וזהו גם מ"ש בזהר42 שענין כל התורה ומצוות הוא לאתקנא רזא דשמי', שעיקר הפירוש בזה הוא להמשיך מבחי' שמו הגדול, שיהי' נמשך גילוי בחי' זו בכל שאר השמות, וענין זה נעשה ע"י התומ"צ, כיון שמשם לוקחו, דכל התורה היא שמותיו של הקב"ה.

וזהו

גם ענין שמות בני ישראל43, כי, להיות המשכה זו מבחי' שמו הגדול הרי זה דוקא ע"י נשמות ישראל, שהם ממשיכים ועושים בחי' גילוי שמות עליונים למטה. ובפרטיות יותר, הנה יעקב ובניו שרשן בע"ס דאצילות שהן הן השמות העליונים, וכידוע שיחוד קוב"ה ושכינתי' נקרא יחוד יעקב ורחל או ישראל ורחל, והיינו יחוד הוי' באדנ"י, כי שרש נשמת יעקב נמשך מבחי' שם הוי', ושרש נשמת רחל נמשך מבחי' שם אדנ"י. וכן י"ב שבטים הם כנגד י"ב צירופי הוי'44, וז"ש בשבטים הראובני השמעוני כו'45, שיש שם י"ה בכל א' מהשבטים כו'46. ומ"ש ואלה (שמות גו'), כי המשכת השמות היא ע"י התורה, ושיתא סדרי משנה וכל א' כלול מו' זהו בגימטריא אלה. והוא בחי' המשכה. אך מקודם צ"ל העלאה, והיינו ע"י שם מ"ב. וזהו ואלה בגימטריא מ"ב.

וזהו

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, כנ"ל שבזמן הגלות כתיב אותותינו לא ראינו, והיינו, שהאותיות ושמות עליונים שאנו ממשיכים ע"י התורה והתפלה, לא ראינו, שאינן בבחי' גילוי אצלנו, והיינו לפי שהן מתעלמים בבחי' מצרים, לשון מיצר, בחי' העלם והסתר.

ד) וביאור

ענין הגלות בעבודת ה' בג' הקוין תורה עבודה וגמ"ח, שהם ג' הדברים שעליהם העולם עומד47 (כפי שמבאר בתו"א במאמר שלאח"ז48), דהנה, יש אופן עבודה שבכל בוקר ניעור האדם משנתו ומתעסק בעבודת התפלה בהתבוננות והתעוררות האהבה ויראה כו', ללא ענין של מצרים, מצרים דקדושה, ועאכו"כ ללא מצרים דלעו"ז,

328

שהו"ע טמטום המוח וטמטום הלב49, והיינו50, בהיות החו"ב בגדולת ה' בהתבוננות גדול במוחו ומחשבתו, ועי"כ יכול הוא לעורר מדותיו אהבה ויראה בהתגלות לבו כו', וכמ"ש51 שפכי כמים לבך נוכח פני ה', ומזה בא לידי צמאון כו' ואח"כ לבחי' חולת אהבה52, ואח"כ בא לידי כלות הנפש ממש, כפי שמבאר אדמו"ר הזקן בפרקים האחרונים שבחלק ראשון דספר התניא53. אמנם, יכול להיות גם מעמד ומצב של מצרים, מיצר הגרון54, ששם נמצאים הקנה והושט והורידין, שהם ג' שרי פרעה55, שמצד זה הנה ההתבוננות שבמוח אינה פועלת בהרגש הלב, והו"ע טמטום הלב, ועד שיכול להיות גם טמטום המוח רח"ל. ועל זה צריך להיות הענין דיציאת מצרים, כמ"ש56 להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה גו', שיהי' ענין של הרחבה (היפך המיצר) בהתבוננות והתעוררות האהבה בעבודת התפלה, כמבואר בקונטרס העבודה57 שעיקר עבודת התפלה הו"ע האהבה, כמאמר58 לית פולחנא כפולחנא דרחימותא.

וכמו"כ

יכול להיות ענין הגלות בלימוד התורה, כמארז"ל59 על הפסוק60 וימררו את חייהם גו', בעבודה קשה דא קושיא, בחומר דא קל וחומר, ובלבנים דא ליבון הלכתא כו'. דהנה, מצד זה שהתורה ירדה ונתלבשה בענינים גשמיים, ובפרט בתושבע"פ [ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות, ושמונים פלגשים אלו הברייתות, ועלמות אין מספר אלו ההלכות61], שנתלבשה גם בטענות של שקר כו'62, יכול להיות מעמד ומצב שהאדם לומד תורה ושוכח ח"ו על נותן התורה63, והיינו, לפי שהאלקות שבתורה אינו בגילוי, שאין נראה בה שום אור כלל כו'64. וכמובן גם מהמבואר בתניא65 בנוגע לעבודת הבינונים,

329

שעיקר ההכנה לשמה לעכב הוא בתחלת הלימוד, כי באמצע הלימוד הרי הוא מונח ושקוע בהבנת הענין הנלמד66 (וכך צריך להיות באמת), ורק בהתחלת הלימוד ישנה ההתבוננות והכוונה לשמה, ועי"ז נפעל על כל משך זמן הלימוד שיהי' הזכרון מזה כו'. וזהו שגם בלימוד התורה צריך לשלול ענין הגלות, יצי"מ, שזהו כללות הענין דברכו בתורה תחילה63, לזכור את נותן התורה. וענין זה נעשה ע"י עבודת התפלה, וגם ע"י לימוד פנימיות התורה. וכמרומז בהענין דלבנים דא ליבון הלכתא59, דהנה67 כתיב68 כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, ופירש בספרי, כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם, אלו הלכות שנקראו לחם, וכמ"ש69 לכו לחמו בלחמי, אלא על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, אלו אגדות, שהוא בחי' פנימיות התורה (וכדאיתא בתניא70 שרוב סודות התורה גנוזין בה), בחי' אוא"ס שבחכמה. וזהו"ע ליבון הלכתא, דהיינו להמשיך מבחי' לובן העליון, והיינו מצד גילוי הכתר שבחכמה, שזהו בחי' האוא"ס שבחכמה. וע"ד שמצינו בדוד שהי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה71, שזהו"ע של חיבור חכמה וכתר72.

וכמו"כ

ישנו ענין הגלות ויצי"מ גם בענין גמ"ח, והיינו, שנתינת הצדקה צריכה להיות באופן של כפי' דוקא, וכמו מעשין על הצדקה73, ועד"ז בנוגע לכללות ההנהגה בין אדם לחבירו (שזהו תוכן ענין גמ"ח), שצריך לתקן את המדות (וכמשנ"ת במאמר די"ט כסלו74 שכל ענין החסידות הוא לשנות טבע מדותיו75), וכפי שמפרט בתו"א76: כמו כעס וגאוה וגדלות והתרוממות אחד על חבירו, דהיינו כל המדות רעות שבין אדם לחבירו שיסודם היא בחי' גבורות, ומסיים: והמ"י (והמבין יבין),

330

ויש לומר בדא"פ, שהכוונה היא לתיקון בחי' הגבורות ע"י ההמשכה משרשם למעלה בהבחי' שבה נאמר77 לית שמאלא בהאי עתיקא.

ה) ויש

להוסיף בביאור הענין דשמות בני ישראל הבאים מצרימה, שמות דייקא, ע"פ מארז"ל78 שלא שינו את שמם, ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין כו', ובזכות זה נגאלו ממצרים.

ובהקדם

כללות ענין השם79, כמבואר בדרושי חסידות80 בענין שם ואור, שאף שבכללות ענינם אחד, שזהו רק הארה מן העצם, הנה בפרטיות יותר חלוקים הם זמ"ז. דהנה, האור הוא מעין המאור, ולכן ע"י האור אנו יודעים ומכירים מהות המאור. משא"כ השם, אף שהמשכת החיות היא ע"י אותיות השם, מ"מ, ע"י השם אין אנו יודעים מהותו של הדבר הנקרא בשם זה, וגם כאשר יודעים פירוש השם בלשון הקודש, כמו שם ראובן שמורה על ענין הראי', ומזה יודעים שהנקרא בשם ראובן ענינו הוא ראי', מ"מ, השם מצד עצמו אינו מורה מאומה, וראי' לדבר, שהרי יש כו"כ אנשים שנקראים בשם ראובן, ואעפ"כ, בכחותיהם הגלויים אינם דומים זל"ז כלל. ובענין זה היא מעלת האור על השם. אמנם, יש גם מעלה בשם על אור, דהנה, אף שע"י האור יכולים לידע מהות המאור, מ"מ, אין האור ממשיך את עצם המאור, משא"כ השם, אף שעל ידו אין יודעים מהות העצם, הרי הוא ממשיך את העצם, וראי' לדבר, שע"י הקריאה בשמו נפנה לקוראו בכל עצמותו, ויתירה מזה, שכאשר האדם מתעלף רח"ל, היינו, שחיות הנפש הוא במצב של התעלמות ובתנועה של סילוק מהגילוי בגוף, אזי מעוררים אותו עי"ז שלוחשים שמו באזנו, שמזה מוכח שהשם קשור ונוגע בעצם חיות הנפש (למעלה גם מהחיות הכללי), ולכן יש בכחו לפעול המשכת החיות בכחות הגוף.

ועפ"ז

יובן ענין ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה גו', דאף שמצד כחות הגלויים הי' אצלם ענין הירידה למצרים, ועד למצרימה (בתוספת ה') שזהו למטה ממצרים סתם [ע"ד פירוש כ"ק מו"ח אדמו"ר81 במ"ש בענין התפלה שזהו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע

331

השמימה82, שהשמימה הוא למעלה משמים סתם, וארצה הוא למטה מארץ סתם, והיינו, שגם מי שהוא במעמד ומצב דארצה, למטה מארץ סתם, הנה ע"י הסולם דתפלה ביכלתו להתעלות השמימה, למעלה משמים סתם], ועד כדי כך גדלה הירידה, שהי' יכול להיות הקטרוג שהללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז83, וא"כ, למה יהי' נגוף למצרים ורפוא לישראל84, מ"מ, גם בירידתם מצרימה הי' אצלם הענין דשמות בנ"י, ענין השם שקשור עם העצם, שהוא תמיד בשלימות, וזהו שלא שינו את שמם, ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין, וכפי שמבאר אדמו"ר הזקן85 שאפילו קל שבקלים (היינו שהתורה קוראת אותו בשם קל שבקלים) מוסר נפשו על קדושת ה', ולא זו בלבד שבכחו למסור נפשו, אלא שמוסר נפשו בפועל, שזהו מצד העצם, וכמאמר הידוע86: אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אַ נפרד פון אלקות. ומצד זה נעשית העלי' ממצרים (ראובן ושמעון סלקין) גם בנוגע לכחות הגלויים כו' [וע"ד משנת"ל87 שלעת"ל יהי' הגילוי גם בבחי' מלכות שבמלכות, שהו"ע כח הפועל שבנפעל, ויתירה מזה, שיחדור (עס וועט דורכנעמען) גם את הנפעל עצמו, עד שגם היש עצמו יכריז אין עוד מלבדו88], והיינו, שיומשך ויתגלה גם ענין הראי' ושמיעה דראובן ושמעון89, כמ"ש90 ותקרא שמו ראובן גו' כי ראה גו', ותקרא שמו שמעון כי שמע הוי', כמבואר בארוכה בתו"א פ' ויחי91, שבחי' הראי' (ענינו של ראובן) היא הגורמת המשכת בחי' האהבה, ובחי' השמיעה (ענינו של שמעון) היא הגורמת בחי' יראה, ועד"ז בנוגע ללוי, שהו"ע ההתקשרות, ויהודה שהו"ע ההודאה כו'.

ו) וזהו

ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה גו', דסיפור זה בתורה הוא הוראה92 לכל בנ"י בנוגע לכל הגלויות ועד לגלות זה האחרון, שאע"פ שישנו הענין דעבודת פרך, עבודה קשה בחומר ובלבנים גו', ולא רק כפי שהענין הוא בתורה, בחומר דא קל וחומר, ובלבנים דא

332

ליבון הלכתא כו', אלא בחומר ובלבנים ממש, כמו אצל אחינו בנ"י שנמצאים במעמד ומצב של מצרים93, מיצר ועקתא, בכל הענינים, ובפרט בנוגע לחינוך הילדים, שזהו תוכן הגזירה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו94, הנה אעפ"כ יש בכחם לעמוד ועומדים בפועל בכל הנסיונות כו', ובפרט מצד הנתינת כח דפנימיות התורה, שזהו"ע מוצא פי הוי', שעי"ז נשלל ענין הגלות בנוגע לתורה (כנ"ל ס"ד), והיינו, מצד זה שאביו או זקנו האָבן זיך אָנגעהאַלטן אָן דער קליאַמקע כו'95, ועי"ז הנה ראובן ושמעון נחתין ראובן ושמעון סלקין, כההבטחה אנכי אעלך גם עלה, בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו96, לא תשאר פרסה97, ביד רמה98, וברכוש גדול99, כפי שהיתה היציאה ממצרים, וכן יהי' גם בגאולה העתידה, עלי' נאמר100 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

______  ______

1) ריש פרשתנו.

2) ריש פרשתנו (מט, א).

3) פרשתנו ע' ז.

4) מו, ח.

5) מקץ מג, כ.

6) ויגש שם, ד.

7) ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. שער הפסוקים להאריז"ל ויחי מט, י. תו"א ר"פ משפטים (עה, ב).

8) נ, א.

9) קהלת ג, יא. וראה לקו"ת במדבר ה, ב ואילך.

10) תנחומא פקודי ג. זח"ג רנז, ב. תקו"ז תס"ט (ק, ב. קא, א).

11) שם, ג.

12) תהלים עד, ט.

13) ישעי' כא, יב.

14) ראה תו"א מקץ מב, ב. ובכ"מ.

15) בראשית ג, ח.

16) תקו"ז תנ"ז (צא, ב). שעהיוה"א פ"ז (פג, ב).

17) שמו"ר פ"ב, ה.

18) ג, ב.

19) ראה תו"א בראשית ה, ג ואילך. תו"ח שם ל, ב ואילך. סה"מ עזר"ת ע' פט ואילך. תרצ"ב ע' קעו. וש"נ.

20) מט, סע"א ואילך.

21) ברכת ברוך שאמר.

22) ראה גם סה"מ תרכ"ז ע' פה. תרנ"ח ע' עח. תרצ"ב ע' קמג ואילך.

23) תניא שעהיוה"א פ"ז (פב, א).

24) ישעי' כו, ד.

25) ראה סה"מ תרכ"ז ע' פו.

26) ראה אוה"ת שם ע' יא. וראה אוה"ת פרשתנו ח"ז ע' ב'תעט ואילך.

27) שבועות לה, א. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.

28) ראה משלי ג, יט.

29) זהר ח"ב סב, א. פה, א. קכא, א. ח"ג פא, א. קפב, א. רסא, א.

30) ראה זח"ב פז, א. הקדמת הרמב"ן לפירושו עה"ת. יונת אלם פכ"ט.

31) אוה"ת שם ע' י. וראה אוה"ת ח"ז שם. ד"ה ואלה שמות בפלח הרמון ע"ס שמות ע' ג.

32) ישעי' נח, יד.

33) שמואל-א א, י.

34) זח"א ריט, א.

35) תניא אגה"ק סכ"ט.

36) בד"ה פדה בשלום די"ט כסלו. וראה המשך תער"ב ח"ב ע' תשסח. מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ט ע' ריא. אוה"ת שלח ע' תרא. שער היחוד לאדמו"ר האמצעי קיז, ב.

37) מיכה ז, יח. וראה מאמרי אדמו"ר האמצעי דברים ח"ג ע' תתמג. וש"נ.

38) ראה לקו"ת נצבים מז, ג. נא, ב. ובכ"מ.

39) פרקי דר"א פ"ג.

40) ראה המשך תרס"ו ע' קפו.

41) תהלים כז, ד.

42) כ"ה בכ"מ בשם הזהר (תו"א פרשתנו מט, ד. יתרו סז, ד. אוה"ת פרשתנו ע' קה. ועוד).

43) תו"א פרשתנו שם.

44) ראה רקאנטי תצוה כח, ב. שערי אורה (להר"י גיקטליא) שער ז.

45) פינחס כו, ז. שם, יד.

46) זח"ג קיח, ב.

47) אבות פ"א מ"ב.

48) נ, סע"ד ואילך. נא, ג.

49) ראה תניא פכ"ט. מאמרי אדה"ז הקצרים ע' תפב ואילך. ועוד.

50) תו"א שם נא, א.

51) איכה ב, יט.

52) שה"ש ב, ה.

53) פ"נ (ע, ב).

54) תו"א שם מט, ד.

55) ראה לקוטי תורה להאריז"ל וישב לט, מ (ד"ה ויהי כו' עתה נבאר סוד יוסף). תו"א וארא נח, ב ואילך. יתרו עא, ד.

56) פרשתנו ג, ח.

57) פ"א. פ"ג ואילך.

58) ראה זהר ח"ב נה, ב. ח"ג רסז, א. לקו"ת שלח מב, ג.

59) זהר ח"א כז, א. ח"ג קנג, א.

60) פרשתנו א, יד.

61) שה"ש ו, ח. שהש"ר עה"פ. במדב"ר פי"ח, כא. זח"ג רטז, א. וראה תו"א שם מט, ב ואילך. נא, ב ואילך.

62) ראה תניא פ"ה. סה"מ תרצ"ב ע' קמח. וש"נ.

63) ראה ב"ח לטור או"ח סמ"ז (ד"ה ומ"ש דאמר). וראה סה"מ תרצ"ב ע' קפו. וש"נ.

64) תו"א שם נא, סע"ב.

65) ספמ"א (נח, ב).

66) ראה ספר השיחות תורת שלום ע' 217. ד"ה בראשית ברא תשי"ג (סה"מ תשי"ג ע' כה).

67) ראה סה"מ תרכ"ז ע' צ. תרנ"ח ע' פג. תרצ"ב ע' קנג ואילך.

68) עקב ח, ג.

69) משלי ט, ה.

70) אגה"ק סכ"ג (קלז, א).

71) ראה זח"ג רכב, ב ברע"מ. ס' הבהיר (סנ"ח) סקצ"ו ובאור הבהיר. לקו"ת שלח מז, ג. שם נא, א.

72) ראה אוה"ת שבועות ע' קצד.

73) בית יוסף לטור יו"ד סרמ"ח (ד"ה כל אדם). וראה סה"מ תרע"ח ע' קכא. ע' קכד ואילך. ע' קצב. תרצ"ט ע' 191.

74) פי"ב (לעיל ע' סז).

75) ראה ספר השיחות תורת שלום ע' 48. שיחת שמח"ת תרצ"ד (לקו"ד ח"א נו, א ואילך). אג"ק אדמו"ר מהוריי"צ ח"ג ע' תנח ואילך. קונטרס ענינה של תורת החסידות (משיחת י"ט כסלו תשכ"ו) ס"א. תו"מ חמ"ה ע' 257.

76) שם נא, ד.

77) זח"ג (אד"ר) קכט, א. ועד"ז שם רפט, א.

78) ויק"ר פל"ב, ה.

79) בהבא לקמן – ראה לקו"ש חט"ז ע' 37 (ממאמר זה). וראה גם אוה"ת שמות ע' קג. רד"ה ואלה שמות פר"ת (סה"מ פר"ת ע' רכג ואילך).

80) המשך תער"ב ח"א ע' תרכג ואילך.

81) ד"ה זה היום תרצ"ד (סה"מ קונטרסים ח"ב שיט, א).

82) ויצא כח, יב. זהר ח"א רסו, ריש ע"ב. ח"ג שו, ריש ע"ב. תקו"ז תמ"ה (פג, א).

83) ראה זח"ב קע, ב. מכילתא בשלח יד, כח. ילקוט ראובני בשלח שם, כז.

84) ראה ישעי' יט, כב. זח"ב לו, א.

85) תניא פי"ח-יט.

86) אגרות-קודש אדמו"ר מהוריי"צ ח"ד ע' שפד (נעתק ב"היום יום" כה תמוז). שם ע' תקמז (נעתק ב"היום יום" כא סיון). ועוד.

87) ד"ה פדה בשלום די"ט כסלו פי"א (לעיל ע' סה ואילך).

88) ואתחנן ד, לה.

89) תו"א שם נ, א.

90) ויצא כט, לב ואילך.

91) מה, א ואילך.

92) ראה רד"ק לתהלים יט, ח. ספר השרשים להרד"ק ערך ירה.

93) כ"ק אדמו"ר שליט"א דיבר בקול מאופק וחנוק מבכי (המו"ל).

94) פרשתנו א, כב.

95) ראה ספר השיחות תרפ"ו ע' 99. וש"נ.

96) בא י, ט.

97) שם, כו.

98) בשלח יד, ח.

99) לך לך טו, יד.

100) מיכה ז, טו.