333

בלתי מוגה

א. עיקר ענינה של פרשת שמות הוא – שעבוד מצרים.

– התחלת הפרשה היא אמנם "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", אבל אין זה עיקר החידוש, שהרי "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" נאמר כבר בפ' ויגש1; ואילו החידוש שבפרשת שמות הוא שאז התחיל השעבוד של בנ"י במצרים.

ואע"פ שבסוף פרשת ויחי מסופר כבר אודות מיתת יוסף2 – הרי עיקר ענין השעבוד התחיל בפרשת שמות, לאחרי ש"וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"3, כאשר "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף"4, ועד ש"ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך .. בחומר ובלבנים וגו'"5.

וענין זה הוא עיקר ענינה של פרשת שמות דוקא – שהרי פרשת וארא שייכת לענין הגאולה, כיון שבה מסופר כבר אודות המכות, שאז פסקה עבודה מישראל (כמסופר במדרשי חז"ל6), כך, שהי' כבר ענין של גאולה קצת; ואילו המעמד ומצב דקושי השעבוד הוא בפרשת שמות דוקא.

ואף שגם בפרשת שמות נאמר כבר "ותעל שועתם אל האלקים וגו'"7, והקב"ה אמר למשה לומר לבנ"י "אהי' אשר אהי' גו'"8, "פקד פקדתי אתכם וגו'"9, ועד ש"ויאמן העם גו' ויקדו וישתחוו"10 – הרי זה רק הכנה והקדמה לגאולה, ואילו הגאולה עצמה היתה עדיין בהעלם, ולא בגלוי, ובודאי לא בשלימות ובכל הפרטים, "בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"11, "לא תשאר פרסה"12 (ולא רק באופן ד"לכו נא הגברים גו'"13, בחי' הראש, שאז חסר לא רק בשלימות הגאולה, אלא החסרון הוא גם בגאולה של הגברים עצמם).

1) מו, ח.

2) וראה שמו"ר פ"א, ד. לקו"ש ח"ו ע' 28 ואילך.

3) פרשתנו א, ו.

4) שם, ח.

5) שם, יג-יד.

6) ראה לקו"ש חט"ז ע' 34 הערה 18.

7) שם ב, כג.

8) שם ג, יד.

9) שם, טז.

10) שם ד, לא.

11) בא יו"ד, ט.

12) שם, כו.

13) שם, יא.