342

(הנחה בלתי מוגה)

וארא

אל אברהם וגו' בא-ל שד-י ושמי הוי' לא נודעתי להם וגו' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וגו' וידעתם כי אני הוי'1. ומדייק בזה אדמו"ר הזקן בהדרוש הידוע בשם "דער פרומער וארא"2 (ובתוספת הגהות וביאורים וקיצורים מהצ"צ, כפי שנדפס באוה"ת3), דצריך להבין, הלא גם אצל האבות כתיב וירא אליו הוי'.

ב) ומקדים

לבאר, דהנה כתיב4 כי לא ידח ממנו נדח, ומבואר בספרים5 שזה הי' ענין גלות מצרים בחומר ובלבנים, שהם היו גלגול דור הפלגה, שהם היו נשמות גבוהות, וחטאו באמרם הבה נלבנה לבנים גו' נבנה לנו עיר ומגדל גו'6, וחשב מחשבות4 לבלתי ידחו, ע"כ הביאם בגלגול גלות מצרים, ותקנו זה ע"י עבודה קשה בחומר ובלבנים כו'. ומ"ש לא ידח ממנו נדח, ממנו דייקא, היינו, שכל הניצוצין שבכל הנפשות מישראל סופן לאשתאבא7 בגופא דמלכא כו'.

אך

איך תוכל הנפש שהיא בבחי' גבול ונברא לאשתאבא בגופא דמלכא א"ס ב"ה להיות לאחדים ממש, הרי זה ע"י התורה ומצוות שהם לבושים לנשמת האדם שעל ידם תוכל להתאחד באלקות ביחוד גמור. וכמבואר בזהר8 על הפסוק9 ואברהם זקן בא בימים, באינון יומין עילאין כו', שהם הלבושים דתורה ומצוות, ועז"נ10 ימים יוצרו גו', שזהו מספר

1) ריש פרשתנו (וארא ו, ג-ז).

2) נדפס בתורה אור דפוס לעמבערג שנת תור"ה (ז, ב ואילך). ולאח"ז – במאמרי אדמו"ר הזקן על פרשיות התורה ח"א ע' רלח ואילך. שם בהוספות ע' 26 (בהוצאת תשמ"ט). וראה אודות מאמר זה – רשימת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ בספר השיחות תורת שלום ע' 86. "התמים" חוברת ח ע' ז [שפ, א. הועתק ב"היום יום" ב שבט]. שיחת ש"פ וארא תשי"ב (תו"מ ח"ד ע' 274).

3) ריש פרשתנו (ע' קיט ואילך).

4) שמואל-ב יד, יד (ושם: לבלתי ידח ממנו נדח). וראה תניא ספל"ט. הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ס"ג.

5) פע"ח שער חג המצות פ"א. של"ה במסכת פסחים קסד, א.

6) נח יא, ג-ד.

7) זח"א ריז, ב.

8) ח"א רכד, א. קכט, א. וראה תו"א חיי שרה טז, א. משפטים עו, ג. עט, ב. ד"ה ואברהם זקן תשל"ח (תו"מ סה"מ חשון ע' שז ואילך).

9) חיי שרה כד, א.

10) תהלים קלט, טז.