47

בלתי מוגה

א. הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו, "האזינו השמים", "שאני מתרה בישראל ותהיו אתם עדים בדבר שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים .. ולמה העיד בהם שמים וארץ .. אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם, לפיכך העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם, ועוד, שאם יזכו, יבואו העדים ויתנו שכרם וכו'" – בהשוואה לפירושו בס"פ נצבים על הפסוק1 "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ", "שהם קיימים לעולם, וכאשר תקרה אתכם הרעה יהיו עדים כו', ד"א .. א"ל הקב"ה לישראל הסתכלו בשמים שבראתי לשמש אתכם שמא שנו את מדתם .. ומה אלו .. אתם .. עאכו"כ",

– שהעדות שבפ' נצבים היא רק סימן לזכרון, שבשביל זה אין צורך בבני אדם דוקא, וגם אין צורך שה"עדים" ידעו אודות הסימן2; אבל בפרשתנו, כיון שנאמר "האזינו השמים ותשמע הארץ", בהכרח לומר שזהו גדר של עדות גמורה (ולכן מדגיש "שכך אמרתי להם שאתם תהיו עדים", שעי"ז ידע המותרה חומר הדבר כו'), ועל זה שואל רש"י: "ולמה העיד בהם שמים וארץ", ולא בני אדם? ומתרץ, ששמים וארץ הם "עדים שקיימים לעולם", שיוכלו להכחיש את הטענה "לא קבלנו עלינו את הברית", ועוד זאת, שהשמים והארץ הם עדים לא רק על שמיעת ההתראה, אלא גם בנוגע לפעולת3 העדים בשייכות לענין השכר והעונש כו'.

1) ל, יט.

2) וע"ד פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר (ראה גם תו"מ חכ"ח ע' 85) אודות "שעון", שמורה על כל רגע ורגע שעובר כו', בבחי' "מגיד מוסר אילם" ("אַ שטומער מוסר-זאָגער") – שזהו ענין שנעשה בדרך ממילא, ללא ידיעת וכוונת השעון עצמו, ועד"ז בנוגע ל"עדות" של השמים והארץ ע"י ההתבוננות שאינם משנים את מדתם כו', שזהו ענין שנעשה בדרך ממילא, ללא ידיעת וכוונת השמים והארץ.

3) וכמובן, שבלימוד פשוטו של מקרא לא די בכך שיודעים שלאמיתו של דבר ישנו ענין העדות, גם אם לא מרגישים את פעולת העדים – ע"ד תורת הבעש"ט (כתר שם טוב (הוצאת תשנ"ט) בהוספות סק"א-ב. וש"נ) על מארז"ל (אבות פ"ו מ"ב) "בכל יום ויום בת קול יוצאת כו' ומכרזת כו'", דלכאורה, מהי תועלת הבת-קול בה בשעה שאין שומעים אותה, אך הענין הוא, שהנשמה שלמעלה שומעת את הבת-קול, ובדרך ממילא הרי זה פועל גם על הארת הנשמה שבגוף, אע"פ שלמטה לא שומעים את הבת-קול.