ספריית חב"ד ליובאוויטש
58
שבין יוהכ"פ לסוכות שבהם עסוקים רק בהכנה למצוה, על אחת כמה וכמה?!
אך הענין הוא – ע"פ האמור לעיל – שדוקא כשעוסקים בזריזות בדבר הרשות, אזי מגיעים לדרגא נעלית יותר.
וזהו גם תוכן הסיפור43 שפעם נכנס כ"ק מו"ח אדמו"ר אל אביו, כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, למחרת יוהכ"פ, ושאל: ומה עתה (והיינו, שלאחרי כל העבודה של חודש אלול, ימי הסליחות, ראש השנה, עשי"ת ויוהכ"פ – מה היא העבודה עתה)? וענה לו: עתה ביחוד צריך לעשות תשובה ("איצטער ערשט דאַרפן תשובה טאָן").
והענין בזה:
שלימות התשובה היא באופן ש"הרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"44, היינו, שבהיותו נשמה בגוף, הנה ע"י עבודתו תתחבר הנשמה ותשוב לשרשה ומקורה היותר נעלה.
וכיון שיהודי מתעלה תמיד ממדריגה למדריגה, הרי מובן, שתשובה זו היא – במובן מסויים – נעלית יותר אפילו מהתשובה של יוהכ"פ בתפלת נעילה!...
וענין זה מתבטא בעבודתו של יהודי בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות (שהם כנגד ד' אותיות שם הוי'45), שבהם מתעסק יהודי בענינים שהם עצמם אינם מצוה עדיין, אלא רק הכנה למצוה, להקדיש מזמנו (ואפילו לבטל מתלמוד תורה) כדי לרכוש אתרוג מהודר, וכן בנוגע לשאר המינים – כי, דוקא בההידור בענינים שאינם מצוה עדיין, אלא רק הכנה למצוה, מתבטאת התמסרותו העמוקה של יהודי לאלקות מצד אהבתו לה' הרבה יותר מאשר ע"י ההידור בהמצוה עצמה46.
______ ______
43) ראה סה"ש תרפ"ט ע' 25. וראה גם תו"מ חל"ח ע' 60. וש"נ.
44) קהלת יב, ז. וראה לקו"ת ריש פרשתנו. ובכ"מ.
45) ראה שיחת ש"פ האזינו, י"ג תשרי דאשתקד בסופה (תו"מ חמ"א ע' 71). וש"נ.
46) חסר הסיום (המו"ל).