84

(הנחה בלתי מוגה)

תורה

צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב1. וצריך להבין, מהו העילוי והשבח (שבח כו' שיש בו הזכרת זכות לישראל כו' כלומר כדאי הם אלו כו'2) בנתינת התורה לישראל באופן של ירושה (מורשה לשון ירושה) דוקא, כמבואר בלקו"ת3 שזהו כמו אדם היורש את אביו, שלא טרח ויגע, רק בא לו ממילא בירושה שכבר הכין אביו כו', דלכאורה, מאידך גיסא הרי אדרבה, זהו ענין של גנאי, שלולי ענין הירושה לא היו ראויים לזה, לפי שלא טרחו ויגעו כו' [ולהעיר גם ממארז"ל4 התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, והיינו, שבשביל לימוד התורה צריך להתקין עצמו כו' ע"י עבודתו ויגיעתו דוקא, ומזה משמע שמי שרוצה לקבל את התורה ללא עבודה ויגיעה, אלא באופן של ירושה, הרי זה ענין של חסרון כו']. ואף שבענין הירושה מודגש השבח של כל אחד מישראל שהוא מציאות של יורש, הרי שבח זה הוא שבחו של הקב"ה, שעשה את כאו"א מישראל למציאות של יורש, ולכאורה אין זה שבחם של ישראל מצד עצמם. ואין לומר שהשבח הוא לפי שבהם בחר הקב"ה, שהרי ענין זה אינו מצד הטעם, היינו, בגלל שיש בהם מעלה מיוחדת (שלכן יש לשבחם כו'), אלא רק מצד הבחירה כו'.

ב) ויובן

בהקדם המבואר בלקו"ת שם5 שענין פי' מורשה לשון ירושה יש לפרש עוד בענין אחר, שירושה שייך לבחי' בן דוקא כו' שיורש עצמות אבא (לא רק הארת אבא), ומבאר, שזהו שבשמע"צ זוכים כל נש"י לקבל מעצמיות בחינת התורה (ולא רק מבחי' נובלות חכמה שלמעלה תורה6). והיינו, שאין זה רק ענין ש"כבר הוכן ונמשך כו'", ובא באופן של העברה מרשות לרשות (מרשות האב לרשות הבן) בלבד, אלא זוהי המשכה חדשה מדרגא נעלית יותר, עצמיות התורה.

ויש

לקשר ב' ענינים אלו, בהקדם משנת"ל7 בענין י"ג מדה"ר, שאף שגדלה מעלתם ביותר, שהם למעלה מהשתלשלות כו', ונמשכים

1) ברכה לג, ד.

2) פרש"י שם, ב.

3) ד"ה תורה צוה ס"ג (ברכה צד, ד).

4) אבות פ"ב מ"ב.

5) ס"ד.

6) ראה ב"ר פי"ז, ה. וראה קונטרס אחרון בתניא קס, ב ואילך.

7) ד"ה שובה ישראל דש"פ וילך ס"ב ואילך (לעיל ס"ע יג ואילך).