120

בלתי מוגה

א. פרשת זכור יכולה להיות בכמה פרשיות, וביניהם גם פרשת תצוה, כבקביעות שנה זו.

וכיון שכל עניני התורה אינם בדרך מקרה, אלא בהשגחה פרטית, במכל-שכן מעניני העולם שכולם בהשגחה פרטית1, ובודאי שכן הוא בעניני התורה, הרי מובן, שכאשר פרשת זכור באה ביחד עם פרשת תצוה, בודאי יש קשר ושייכות בתוכן עניניהם, ועד שהשייכות ביניהם מודגשת בגלוי בתושב"כ, כדלקמן.

ב. והביאור בזה:

בהתחלת פרשת תצוה נאמר: "ואתה תצוה וגו' להעלות נר תמיד גו' חוקת עולם לדורותם". וגם בפרשת זכור מודגש ענין התמידיות – "זכור את אשר עשה לך עמלק", "לא תשכח"2, היינו, שצריך להיות זכרון תמידי3.

ולהעיר, שנוסף לכך שהזכרון דעמלק הו"ע תמידי, הנה גם מחיית עמלק היא מצוה תמידית – כי, אע"פ שלאחרי ש"בא סנחריב ובלבל את העולם"4 אי אפשר לקיים מצות מחיית עמלק (ועד"ז הציווי "לא תחי' כל נשמה"5 בנוגע לז' האומות), לפי ש"כבר אבד זכרם"6, הרי זה רק סיבה צדדית וחיצונית שמונעת את קיום המצוה בפועל (ע"ד "ארי' הוא דרביע עלי'"7), אבל עצם המצוה דמחיית עמלק – אילו הי' עמלק קיים – היא מצוה תמידית8. וזהו הטעם שהרמב"ם מונה מצות מחיית עמלק במנין המצוות, אף שכותב בעצמו9 שבמנין המצוות נכללו רק המצוות שהם בתמידות, ולא רק לפי שעה – "לפי שהוא נוהג בכל דור שבו נמצאת אפשרות לאותו דבר"10.

1) ראה כתר שם טוב בהוספות סקע"ט ואילך. וש"נ.

2) ס"פ תצא.

3) ראה רמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ה.

4) ראה ברכות כח, א. וש"נ.

5) פ' שופטים כ, טז.

6) רמב"ם שם ה"ד.

7) עירובין עח, ב. שבועות כב, ב. וראה אנציק' תלמודית בערכו (כרך ב ע' קפו). וש"נ.

8) ראה גם תו"מ חכ"ב ע' 49 ואילך. וש"נ.

9) סהמ"צ בכללים כלל הג'.

10) שם מ"ע קפז.