129

(הנחה בלתי מוגה)

ויבז

בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו1. ואיתא במדרש2 בזוי בן בזוי, להלן כתיב3 ויבז עשו את הבכורה, וכאן כתיב ויבז בעיניו ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. ומסיים במדרש, משל דהמן רשיעא למה הוא דומה, לעוף שעשה קן על שפת הים ושטף הים את קנו, ואמר, איני זז משם עד שנעשה ים יבשה ויבשה ים, מה עשה, נוטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים. בא חבירו ועמד לו על גביו ואמר לו, ביש גדא וטמיע מזלא, סוף סוף במה את יכיל. כך אמר לו הקב"ה להמן הרשע, אי שוטה שבעולם, אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכלתי, שנאמר4 ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד, חייך רישך מתורם חלף רישיהון, דאינון לשיזבא ואת לצליבא (ראשך יורם ויוסר תחת ראשם, שהם יהיו להצלה ואתה לתלי'5). וצריך להבין, מהו הקשר בין ויבז עשו את הבכורה לויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, דאף שבשניהם נאמר לשון בזוי, מ"מ, מצד תוכן הענינים אין קשר ביניהם לכאורה, כיון שכאן מדובר אודות ענין הבכורה וכאן מדובר אודות המן ומרדכי. גם צריך להבין בהמשל לעוף כו' (שלהיותו משל בתורה הרי הוא מדוייק גם בפרטי הענינים6), שמסיים בא חבירו ועמד לו על גביו ואמר לו כו', חבירו דייקא, דלכאורה, כיון שהנמשל הוא כך אמר לו הקב"ה להמן כו', איך אפשר להביא משל מחבירו, כאשר הנמשל מכוון להקב"ה. גם צריך להבין בסיום דברי המדרש רישך מתורם חלף רישיהון, מהו הדיוק ראש דוקא.

ויובן

ע"פ המבואר בארוכה במאמרו של אדמו"ר הצמח צדק7 (שהשנה היא שנת המאה להסתלקות-הילולא שלו) ד"ה איתא במדרש

1) אסתר ג, ו.

2) אסת"ר פ"ז, יו"ד. וראה גם יל"ש אסתר רמז תתרנד.

3) תולדות כה, לד.

4) תהלים קו, כג.

5) פי' מת"כ לאסת"ר שם.

6) ראה גם לקו"ש ח"א ע' 118. ובכ"מ.

7) לשלימות הענין – ראה גם תו"מ חמ"ו ע' 182 (בהשיחות שלאחרי המאמר (סמ"ט)).