139

ציווי הקב"ה שהוא בלי גבול ולמעלה מטעם ודעת, ולכן גם אצל יהודי השמחה היא באופן ד"עד דלא ידע".

ועי"ז ממשיכים ופועלים על כל השנה כולה שמחה שלמעלה מטעם ודעת, שפורצת כל הגדרים, עד שבאים למרחב העצמי – "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה"11, "נחלה בלי מצרים"12.

* * *

ד. מהי אמנם הסיבה לכך שגזירת המן היתה (וכתוצאה מזה הוצרכה גם שמחת פורים להיות) באופן שוה "מנער ועד זקן טף ונשים"? – הרי זה בגלל שאצל המן הי' נוגע הענין שבו משתווים כל בנ"י "מנער ועד זקן טף ונשים", וכיון שענין זה פגע בישות ומציאות שלו, לכן היתה גזירתו "מנער ועד זקן טף ונשים", מבלי לחלק ביניהם, ולכן כאשר "ונהפוך הוא"13, נקבעה גם השמחה באופן ד"מנער ועד זקן טף ונשים" בשוה.

וביאור הענין:

כמסופר בפשטות הכתובים – היתה נוגעת להמן העובדה ש"מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה"14, אלא ש"ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו"15, ובגלל זה באה הגזירה על כל בנ"י.

וצריך להבין:

אמרו רז"ל16 שבנוגע ללשון הרע יכולים ללמוד מהמן, שאצלו הי' הכל מסודר כו', בשכל ובדעת.

ועפ"ז אינו מובן: וכי משום שמרדכי, ראש הסנהדרין17, לא יכרע ולא ישתחוה, צריך לגזור גזירה על כל בנ"י?!

הן אמת ש"לשלוח יד במדרכי לבדו" הי' מעט בשבילו, אבל אעפ"כ, אין זה שייך לכל ישראל עד ל"טף ונשים"; לכל היותר הי' לו לחשוב אודות כל הסנהדרין, הגדולים שבישראל, אנשי שכל שבישראל, אבל מה שייך שבגלל מרדכי תהי' גזירה גם על "טף ונשים"?!

אך הענין הוא: מה שהפריע ונגע להמן במציאותו של מרדכי הוא – לא היותו בר-שכל, הבנה והשגה, אדם גדול במדות, או מעלת

11) ויצא כח, יד.

12) שבת קיח, סע"א.

13) אסתר ט, א.

14) שם ג, ב.

15) שם, ו.

16) ראה מגילה יג, ב: "ליכא דידע לישנא בישא כהמן".

17) ראה פרדר"א פ"נ.