208

בלתי מוגה

א. ידוע שביום הש"ק עולים ונכללים כל ימי השבוע, החל מיום ראשון, כמו בשבת בראשית, שבו נאמר1 "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם". ובפרט ביום השבת לאחרי חצות, שזהו הזמן שנקרא "רעוא דכל רעוין"2, שאז היא שלימות העלי'.

וענין זה שכל ימי השבוע עולים ונכללים ביום השבת, הוא לא רק בנוגע לענינים הקשורים עם ימי השבוע, אלא גם הענינים שבמשך השבוע הקשורים עם ימי החודש והשנה, גם הם עולים ונכללים ביום השבת.

ובהקדמה – שיש בזה ענין עמוק בתורת החסידות, מיוסד על ספרי קבלה3:

בכלל ידוע שהענינים שהם מצד ימי השבוע והענינים שהם מצד ימי החודש והשנה, הם שני ענינים שונים, הן בנוגע לעבודת האדם והן בנוגע להמשכות שמלמעלה, שלכאורה אינם שייכים זל"ז.

ולדוגמא: בנוגע ל"שיר של יום", "השיר שהיו הלוים אומרים במקדש"4 בכל יום מימי השבוע (שקשור ונוגע להמשכות ועניני העבודה שהם מצד ימי השבוע) – אין נפק"מ אם זה יום חול או יום טוב ומועד. וכמו"כ בנוגע לענינים הקשורים לימי החודש והשנה, שהם המועדים שבכל חודש, שלכאורה אין להם שייכות לענינים הקשורים לימי השבוע.

אמנם, עם היותם שני ענינים שונים, מצינו שיש קשר ושייכות ביניהם:

כאשר פורים חל ביום השבת (לא פורים דפרזות, שאינו חל בשבת5, אלא פורים דמוקפין, ט"ו באדר, שיכול לחול בשבת) – אין קורין את המגילה, מצד גזירה דרבה, שמא יטלנה וילך אצל הבקי ללמוד, ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים6. ולכאורה אינו מובן: איך דוחים קריאת המגילה בגלל גזירה? ומבאר רבינו הזקן בלקוטי תורה7 – בנוגע

1) בראשית ב, א.

2) זח"ב פח, סע"ב. רנג, ב. וראה לקמן בסוף ההתוועדות.

3) ראה גם תו"מ חמ"ב ע' 17. וש"נ.

4) תמיד בסופה.

5) ראה גם שיחת ש"פ תצוה ס"ד; פורים סס"ד (לעיל ע' 122; ע' 194).

6) מגילה ד, סע"ב.

7) דרושי ר"ה נו, א ואילך. ובכ"מ.