209

לשופר ולולב, ומזה מובן גם בנוגע לקריאת המגילה (כדברי הגמרא8 בענין שופר ולולב: "והיינו טעמא דמגילה") – שבשבת אין הכרח כ"כ ב(תקיעת שופר, נטילת לולב ו)קריאת המגילה, בגלל שהענינים שנמשכים ע"י מקרא מגילה, נמשכים מעצמם מצד ענין השבת, ולכן יכולים לדחות קריאת המגילה מצד גזירה דרבה.

ולכאורה אינו מובן: כיון שימי השבוע וימי החודש והשנה הם שני ענינים שונים – כיצד יכול יום השבת, ששייך לימי השבוע, להמשיך את הענינים של (שופר לולב ו)מקרא מגילה, ששייכים לימי החודש והשנה, יום ארבעה עשר ויום חמשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר?!

ועכצ"ל, שעם היותם שני ענינים שונים, יש להם קשר ושייכות זל"ז, ולכן פועלים זה על זה.

ומזה מובן, שהעלי' וההתכללות של ימי השבוע ביום השבת היא גם בנוגע לעניני המועדים ששייכים לימי החודש והשנה. ובנוגע לעניננו – שביום הש"ק זה עולים ונכללים גם ימי הפורים שהיו בשבוע זה.

ב. ובענין זה יש מעלה נוספת בקביעות שנה זו – שפורים חל ביום ראשון בשבוע:

השיר של יום השייך ליום ראשון בשבוע הוא4 – "לה' הארץ ומלואה וגו'"9, לפי שביום ראשון דמעשה בראשית נבראת כל הבריאה, "השמים והארץ וכל צבאם"1, כמבואר בפירוש רש"י10 ש"כל תולדות שמים וארץ נבראו ביום ראשון, וכל אחד ואחד נקבע ביום שנגזר עליו, הוא שכתוב11 את השמים לרבות תולדותיהם, ואת הארץ לרבות תולדותי'".

וכשם שבששת ימי בראשית היתה התהוות כל הבריאה ביום ראשון, אלא שהיתה בכללות, ובימים שלאח"ז באו פרטי הנבראים בפרטיות ובגילוי – כך גם בכל שבוע, כולל יום ראשון את כל ימי השבוע, וממנו נמשכים בפרטיות במשך כל ימי השבוע12.

ומזה מובן, שכאשר פורים חל ביום ראשון, אזי נמשך הענין דפורים בכל ימי השבוע, כך שהשבוע כולו הוא ברוח ימי הפורים ("אַ

8) ר"ה רפ"ד (כט, ב).

9) תהלים כד, א. וראה ר"ה לא, רע"א. וש"נ.

10) בראשית א, יד.

11) שם, א.

12) ראה גם לקו"ת שה"ש כה, סע"א. ובכ"מ.