227

בלתי מוגה

א. פרשת החודש שקוראין בשבת שלפני ר"ח ניסן, אינה תלוי' בפרשת השבוע (שהרי לא בכל שנה קוראין אותה פרשה בשבת שלפני ר"ח ניסן), אלא בסדר השנה כפי שנחלקת לחדשים, שבהתאם לכך, הנה בשבת שלפני ר"ח ניסן קוראין הפרשה שבה מדובר אודות ר"ח ניסן – "החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה"1.

בפסוק זה ישנו חידוש – שענינו של ר"ח ניסן קשור לא רק עם "חדשים" סתם ("ראש חדשים"), אלא הוא קשור ופועל גם על "חדשי השנה", היינו, כפי שהחדשים קשורים עם ענין השנה:

החילוק שבין ענין החדשים לענין השנה הוא2 – שענין החדשים קשור עם מהלך הלבנה במשך כ"ט או ל' יום, ואילו ענין השנה קשור עם מהלך החמה. ואיתא בגמרא3 שישראל מונין ללבנה, ואומות העולם מונין לחמה.

וכיון שהתורה אומרת שר"ח ניסן הוא לא רק "ראש" ו"ראשון" לחדשים סתם – שלכאורה די גם בכך – אלא גם "לחדשי השנה", הרי משמעות הדבר היא, שר"ח ניסן פועל לא רק על ענין החדשים, שקשור עם ענין הלבנה, אלא גם על ענין השנה, שקשור עם ענין החמה, שעפ"ז ניתוסף ענין שבאין ערוך – שר"ח ניסן פועל ושולט לא רק על ישראל שמונין ללבנה, אלא גם על אומות העולם שמונין לחמה.

ב. ענין זה מודגש גם ביצי"מ שהיתה בחודש ניסן:

אמרו חז"ל4 שביצי"מ הי' לא רק הענין ד"רפוא לישראל", אלא גם הענין ד"נגוף למצרים".

ולכאורה, הי' מספיק בכך שבנ"י יצאו ממצרים, ואילו מצרים תישאר במעמדה ומצבה הקודם, ללא הענין ד"נגוף למצרים".

ויתירה מזה:

ע"פ משמעות פשטות הכתובים – היתה לפרעה ברירה לשחרר

1) בא יב, ב.

2) ראה לקמן סי"א. וש"נ.

3) סוכה כט, א.

4) זח"ב לו, א.