258

להיפך, שבבוא האביב אזי קובעים את חודש ניסן, שמזה מובן, שעיקרו של חודש ניסן הו"ע האביב (כפי שמבאר הצ"צ במ"א15).

והענין

בזה, כפי שמבאר הצ"צ בא' המאמרים (שנמצאים עתה בדפוס)16 בפירוש הכתוב17 והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת גו', שעל זה דרשו רז"ל בגמרא18 שקאי על ששה סדרי משנה, אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד וכו', שהלשון אמונת עתיך הוא כאילו הם ענין אחד [כי אילו היו שני ענינים, הול"ל אמונה (ולא אמונת), אמונה בפ"ע ועתיך בפ"ע. וכמו חוסן ישועות, שאף שיש לפרשם כענין אחד19, הרי כיון שאין זה בלשון וניקוד שמורה על הסמיכות, יש לפרש גם שחוסן הו"ע בפ"ע וישועות הו"ע בפ"ע (שזהו הפירוש הפשוט). וכן חכמת ודעת, שהם ב' ענינים, אלא שיש ביניהם ו' המוסיף ומחבר. משא"כ אמונת עתיך הו"ע אחד]. ומקדים לבאר, שקביעות המועדים היא באופן שהם תלויים בזמן בישול התבואה, וכמו חג הפסח, כמ"ש20 את חג המצות תשמור גו' למועד חודש האביב גו', ופירש רש"י, חודש האביב שהתבואה מתמלאת בו באבי', אביב לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות, ועד שמעברים את השנה על האביב, שאם לא בישלה התבואה מעברין, דקרא כתיב21 בחודש האביב22. וכן חג השבועות נקרא חג הקציר23, וחג הסוכות נקרא חג האסיף22. ומזה יובן שייכות סדר זרעים וסמיכותו לסדר מועד, כפי שנרמז בלשון הכתוב אמונת עתיך (כמו ענין אחד), כיון שקביעת המועדים (עתיך זה סדר מועד) תלוי' בזמני גמר התבואה (אמונת זה סדר זרעים). ולכאורה אינו מובן24, מהו הקשר והשייכות של זמן בישול התבואה לענין המועדים.

ג) אך

הענין יובן ע"פ ביאור ענין בישול התבואה וענין המועדים בפנימיות הענינים, שמהם נמשכים ענינים אלו כפי שהם כפשוטם למטה. דהנה, כללות ענין הזריעה (זרעים) שמזה נעשה בישול התבואה הוא כמ"ש25 וזרעתי' לי בארץ, דקאי על ענין המצוות, כמ"ש26

15) ראה אוה"ת משפטים ע' א'קפ ואילך. פינחס ע' א'רטו ואילך. ספר החקירה צא, ב.

16) אוה"ת שבועות ע' עא ואילך. ע' עז ואילך. ע' עט ואילך.

17) ישעי' לג, ו.

18) שבת לא, א.

19) פי' הרד"ק – הובא באוה"ת שם ע' פ.

20) משפטים כג, טו.

21) בא יג, ד.

22) סנהדרין יא, ב ובפרש"י.

23) משפטים שם, טז.

24) ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'קעח.

25) הושע ב, כה. וראה תו"א בשלח סא, א.

26) הושע י, יב.