בס"ד. מוצש"ק פ' צו, אור לי"ג ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ו

257

– מאה שנה להסתלקות-הילולא של אדמו"ר ה"צמח-צדק"1* –

(הנחה בלתי מוגה)

החודש

הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה2, ומביא הצ"צ (בעל ההילולא) במאמרו ד"ה החודש3 (שנדפס מחדש זה עתה4) מארז"ל במד"ר5 על הפסוק החודש הזה לכם, הה"ד6 אשרי הגוי אשר הוי' אלקיו העם בחר לנחלה לו, משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, ומשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה, שבו נגאלו אבותינו ממצרים ובו עתידין להגאל, שנאמר7 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. וממשיך במאמר8: והנה ארז"ל בר"ה בטלה עבודה מאבותינו במצרים, בפ"ק דר"ה9, ו(אינו מסתפק בציון המ"מ, אלא מוסיף ומפרש: ו)יליף לה מפסוק10 הסירותי מסבל שכמו דגבי יוסף, שהי' בר"ה11, וכמו"כ כאן נאמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים12. ואעפ"כ, הגאולה ממצרים הי' בניסן שאח"כ. ולכאורה, כיון שבתשרי בטלה עבודה מאבותינו (שזהו"ע ביטול סבלות מצרים, כמו הסירותי מסבל שכמו דגבי יוסף, כשיצא מבית האסורים), אמאי לא היתה הגאולה עד ניסן, שהוא דוקא הנקרא חודש של גאולה.

ב) ויובן

בהקדים ענינו של חודש ניסן שהוא חודש האביב, כמ"ש13 שמור את חודש האביב, ודרשו רז"ל14 שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן, והיינו, שקביעת חודש ניסן היא באופן שיהא בחודש האביב, והיינו, לא שבבוא חודש ניסן אזי נעשה אביב, אלא

258

להיפך, שבבוא האביב אזי קובעים את חודש ניסן, שמזה מובן, שעיקרו של חודש ניסן הו"ע האביב (כפי שמבאר הצ"צ במ"א15).

והענין

בזה, כפי שמבאר הצ"צ בא' המאמרים (שנמצאים עתה בדפוס)16 בפירוש הכתוב17 והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת גו', שעל זה דרשו רז"ל בגמרא18 שקאי על ששה סדרי משנה, אמונת זה סדר זרעים עתיך זה סדר מועד וכו', שהלשון אמונת עתיך הוא כאילו הם ענין אחד [כי אילו היו שני ענינים, הול"ל אמונה (ולא אמונת), אמונה בפ"ע ועתיך בפ"ע. וכמו חוסן ישועות, שאף שיש לפרשם כענין אחד19, הרי כיון שאין זה בלשון וניקוד שמורה על הסמיכות, יש לפרש גם שחוסן הו"ע בפ"ע וישועות הו"ע בפ"ע (שזהו הפירוש הפשוט). וכן חכמת ודעת, שהם ב' ענינים, אלא שיש ביניהם ו' המוסיף ומחבר. משא"כ אמונת עתיך הו"ע אחד]. ומקדים לבאר, שקביעות המועדים היא באופן שהם תלויים בזמן בישול התבואה, וכמו חג הפסח, כמ"ש20 את חג המצות תשמור גו' למועד חודש האביב גו', ופירש רש"י, חודש האביב שהתבואה מתמלאת בו באבי', אביב לשון אב, בכור וראשון לבשל פירות, ועד שמעברים את השנה על האביב, שאם לא בישלה התבואה מעברין, דקרא כתיב21 בחודש האביב22. וכן חג השבועות נקרא חג הקציר23, וחג הסוכות נקרא חג האסיף22. ומזה יובן שייכות סדר זרעים וסמיכותו לסדר מועד, כפי שנרמז בלשון הכתוב אמונת עתיך (כמו ענין אחד), כיון שקביעת המועדים (עתיך זה סדר מועד) תלוי' בזמני גמר התבואה (אמונת זה סדר זרעים). ולכאורה אינו מובן24, מהו הקשר והשייכות של זמן בישול התבואה לענין המועדים.

ג) אך

הענין יובן ע"פ ביאור ענין בישול התבואה וענין המועדים בפנימיות הענינים, שמהם נמשכים ענינים אלו כפי שהם כפשוטם למטה. דהנה, כללות ענין הזריעה (זרעים) שמזה נעשה בישול התבואה הוא כמ"ש25 וזרעתי' לי בארץ, דקאי על ענין המצוות, כמ"ש26

259

זרעו לכם לצדקה, וקאי על כל המצוות, כי צדקה שקולה כנגד כל המצוות27, ובכל תלמוד ירושלמי היא נקראת בשם מצוה סתם (כמבואר בתניא28). והזורעים הם בנ"י, שאליהם נאמר הציווי זרעו גו'. ומקום הזריעה הוא בארץ, וגם זה קאי על בנ"י, שנקראים בשם ארץ חפץ29, שזהו מצד הביטול והקבלת עול, בחי' יראה תתאה, שיש בהם. ועז"נ30 הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל ומלאו פני תבל תנובה, וכמשנת"ל31 שהצ"צ מבאר בארוכה בהגהותיו לד"ה הבאים ישרש יעקב32, שענין הזריעה (ישרש גו') קאי על כללות זמן העבודה, ובפרט על מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות, ואילו הצמיחה (יציץ ופרח גו') תהי' לעתיד לבוא, שאז יקויים היעוד ונגלה כבוד הוי' וגו'33. וזהו אמונת זה סדר זרעים, כדאיתא בירושלמי34 שמאמין בחי העולמים וזורע, והיינו, שאף שיודע ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא35 (וכנ"ל שהצמיחה תהי' לעת"ל), אעפ"כ, הוא עושה את שלו (ער טוט זיך זיינס), שמאמין בחי העולמים וזורע, שעובד עבודתו בזריעת התומ"צ. אמנם, אע"פ שעיקר הצמיחה תהי' לעת"ל, מ"מ, יש הארה מזה בכל ג' הרגלים, שנקראים מועדים לשמחה36, והרי ענין השמחה הו"ע הגילוי, וכמו שרואים שכאשר האדם הוא בשמחה, אזי מגלה את האוצרות – התכונות הפנימיות שבנפשו, והיינו לפי שהשמחה פורצת את הגדרים וההגבלות37, לכן מתגלה בכל עניניו כו', אשר לולי השמחה היו באופן נסתר. וזהו הקישור והשייכות דענין המועדים לזמני בישול התבואה, כמרומז במ"ש אמונת (זה סדר זרעים) עתיך (זה סדר מועד), שהו"ע אחד (כנ"ל), כי, בזמני המועדים יש הארה מהצמיחה דלעת"ל (בישול התבואה) שנעשית ע"י הזריעה שבעבודת קיום התומ"צ.

ד) וממשיך

בכתוב חוסן גו', זה סדר נשים. והענין בזה38, דחוסן הוא מלשון חוזק39, והרי החוזק היותר גדול שבעולם הוא כחו של הקב"ה, כח הא"ס, שישנו בעולם. וידוע שגילוי כח הא"ס בעולם

260

המוגבל הוא כאשר ישנו סדר נשים, שאז ישנו ענין ההולדה, בנים ובני בנים עד סוף כל הדורות, שזהו"ע גילוי כח הא"ס, כמבואר בארוכה בהמשך שמח תשמח תרנ"ז40. וענינו בלימוד התורה, כאשר הלימוד הוא כדבעי למהוי, שאז הרי זה באופן דתען לשוני אמרתך41, הלא כה דברי כאש42, שזהו מצד כח הא"ס שבתורה, שלכן אין בזה הגבלה כלל.

ישועות

זה סדר נזיקין. והענין בזה, כמבואר בתו"א43 בנוגע לרב יהודה דכולהו תנויי בנזיקין הוה44, שכוונתו בהעסק בנזיקין היתה כדי לבטל את ההיזק דלעו"ז מד' אבות נזיקין שהם חו"ב תו"מ דקליפה, והיינו, שע"י העסק בלימוד התורה בסדר נזיקין, נעשה ענין של ישועות, עי"ז שמבטלים את כל הד' אבות נזיקין יחד עם התולדות שלהם כו'.

חכמת

זה סדר קדשים. והענין בזה, דהנה, קרבנות (קדשים) הו"ע הבירורים, והיינו, שכאשר מקריבים בהמה ומעלים אותה ע"ג המזבח לריח ניחוח לה', אזי נעשה ענין הבירורים כו'45. וזהו חכמת זה סדר קדשים, כי בחכמה אתברירו46. וזהו גם מה שבקדשים הלילה הולך אחר היום, משא"כ ביום האמור במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה47, כי, ברייתו של עולם היא באופן דברישא חשוכא והדר נהורא48, ע"ד קליפה קדמה לפרי49, אף שהפרי הוא עיקר המכוון. אך ע"י הקרבנות בביהמ"ק מתגלה הפרי, ואיך שהפרי הוא העיקר והקליפה טפלה לו, ולכן הלילה הולך אחר היום.

ודעת

זה סדר טהרות. והענין בזה, דהנה ידוע מ"ש הרמב"ם50 שהטומאות והטהרות גזרות הכתוב הן כו' והרי הן מכלל החוקים, שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים, אלא גזירת הכתוב היא כו', והיינו, שאף שלכאורה לא נעשה שינוי כלל, מ"מ נטמא כו'. וענינו בעבודת האדם, שענין הטומאה הוא מבחי' מקיפים דקליפה51. וזהו דעת זה סדר טהרות, שכדי לפעול ענין הטהרה ע"י בירור המקיף דקליפה,

261

הרי זה ע"י בחי' הדעת, שעולה ומגעת בפנימיות הכתר (למעלה יותר ממה שמגעת בחי' החכמה)52, ועי"ז נעשה לא רק בירור ד' אבות נזיקין, שכללותם הוא בחי' הפנימיות דקליפה, אלא גם בירור בחי' המקיפים דקליפה (וע"ד המבואר בלקו"ת פ' אחרי53 בפירוש מ"ש54 כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, עליכם דוקא, מה שהוא בחינת מקיף, שעז"נ יכפר, משא"כ מכל חטאתיכם, פנימיות שבכם, עז"נ לפני הוי' תטהרו, אתם בעצמכם).

וזהו

והי' אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת, שקאי על ששה סדרי משנה, כללות התורה, כפי שפועלת בעולם. וההתחלה בזה היא בענין אמונת עתיך, זרעים ומועד, שזהו שענין המועדים קשור עם זמן בישול התבואות, כי, כללות ענין התורה ומצוותי' בזמן הזה הו"ע הזריעה, ואילו ענין הצמיחה (בישול התבואות) יהי' לעתיד לבוא (והארה מזה בזמן המועדים, כנ"ל).

ה) וי"ל

בדא"פ שזהו גם הקשר עם מ"ש החודש הזה לכם, שחודש ניסן הוא חודש של גאולה, שבו נגאלו אבותינו ממצרים ובו עתידין להגאל, שזהו לפי שחודש ניסן הוא חודש האביב, שבו מתחיל בישול התבואה, שזהו ענינה של הגאולה העתידה, ענין הצמיחה, כמ"ש ומלאו פני תבל תנובה, לאחרי כללות העבודה דהבאים ישרש יעקב, שזוהי הזריעה דתומ"צ שזורעים בנ"י במשך שית אלפי שנין דהוי עלמא55, ובפרט במשך זמן הגלות, כידוע שכל הגילויים של ימות המשיח תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות56.

וזהו

גם מ"ש בהמאמר57 שתיבת אביב (שמו של חודש ניסן, חודש האביב) מתחילה באל"ף ואח"כ בי"ת, א"ב כסדרן (מלמעלה למטה), ולא כמו תשרי, שהוא בסדר דתשר"ק (מלמטה למעלה), וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בארוכה בד"ה החודש הזה לכם ה'ש"ת58, שבענין הספירות הנה ניסן הוא חסד ותשרי הוא גבורה. וזהו שהגאולה דלעתיד לבוא, עלי' נאמר59 בשובה ונחת תושעון, תהי' בניסן, לפי שתהי'

262

מצד בחי' החסד60, כדעת ר' יהושע61 שפליג על דברי רבי אליעזר אם ישראל עושין תשובה נגאלין, וס"ל שבכל אופן תהי' הגאולה, כמ"ש62 חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו, חנם נמכרתם בעבודת כוכבים ולא בכסף תגאלו לא בתשובה ומעשים טובים, היינו, שהגאולה תהי' באופן של אתערותא דלעילא. אלא שאעפ"כ תהי' בגאולה העתידה גם המעלה שבחודש תשרי (אתערותא דלתתא, מלמטה למעלה). ויתירה מזה, שבגאולה העתידה נאמר63 רני ושמחי בת ציון, בת דייקא, בחי' מקבל (מלמעלה למטה), שבחי' בת, שהיא שם ב"ן המתברר, תתעלה יותר מבחי' אמי, בחי' בינה (ענין התשובה, שזוהי העבודה דחודש תשרי)64. וכן הוא גם בענין האותיות, דהנה, ישנם אותיות בינונין, רברבין וזעירין, וידוע ומבואר בכ"מ65 שאתוון זעירין הם במלכות, אתוון בינונין הם בז"א (שזוהי מדריגת תושב"כ), ואתוון רברבין הם בבינה, ואעפ"כ, הנה דוקא במלכות, אתוון זעירין, החל מאות א' שהיא התחלת האותיות [שזהו האל"ף דאנכי הוי' אלקיך66, ששייך לחודש ניסן, שהוא למעלה מבריאת העולם (בחודש תשרי) שמתחיל באות בי"ת דבראשית], הנה באל"ף זעירא יאיר לעת"ל אור גדול יותר מאשר באל"ף רבתי. וענין זה יתגלה בגאולה העתידה, שאז תהי' הקצירה שלאחרי הזריעה דכללות מעשינו ועבודתינו כל משך זמן הגלות, וכאמור לעיל שתהי' בחודש ניסן, חודש האביב, שבו נגאלו ממצרים ע"י גואל ראשון, ובו עתידין להגאל ע"י גואל אחרון, הוא גואל ראשון67, משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בעגלא דידן.

______  ______

1) *) יש לציין שכ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל המאמר בשעה 12:37 אחרי חצות – זמן ההסתלקות (ראה לקמן ע' שכ, ובשוה"ג). המו"ל.

2) בא יב, ב.

3) אוה"ת בא ע' רסד ואילך.

4) בקונטרס בפ"ע (ב' ניסן תשכ"ו), "בקשר עם זה אשר השנה היא שנת המאה להסתלקות הילולא כו'" – בתוספת איזה הערות ומ"מ מכ"ק אדמו"ר שליט"א שנדפסו בהתחלת הקונטרס. וראה גם השיחה בקשר להמאמר (לקמן ע' שיט ואילך).

5) שמו"ר פט"ו, יא.

6) תהלים לג, יב.

7) מיכה ז, טו.

8) אוה"ת שם ריש ע' רסח.

9) יא, ריש ע"ב.

10) תהלים פא, ז.

11) ר"ה שם, סע"א.

12) וארא ו, ו.

13) פ' ראה טז, א.

14) ר"ה כא, א.

15) ראה אוה"ת משפטים ע' א'קפ ואילך. פינחס ע' א'רטו ואילך. ספר החקירה צא, ב.

16) אוה"ת שבועות ע' עא ואילך. ע' עז ואילך. ע' עט ואילך.

17) ישעי' לג, ו.

18) שבת לא, א.

19) פי' הרד"ק – הובא באוה"ת שם ע' פ.

20) משפטים כג, טו.

21) בא יג, ד.

22) סנהדרין יא, ב ובפרש"י.

23) משפטים שם, טז.

24) ראה גם אוה"ת משפטים ע' א'קעח.

25) הושע ב, כה. וראה תו"א בשלח סא, א.

26) הושע י, יב.

27) ב"ב ט, א. ירושלמי פאה פ"א ה"א.

28) פל"ז.

29) מלאכי ג, יב.

30) ישעי' כז, ו. וראה תו"א שמות נג, ג ואילך.

31) שיחת ש"פ צו, י"ב ניסן ס"ט (תו"מ חמ"ו ע' 251).

32) ראה אוה"ת שמות ע' עז ואילך. ח"ז ע' ב'תקלב ואילך. ח"ח ע' ב'תתנד ואילך.

33) ישעי' מ, ה.

34) הובא בתוד"ה אמונת – שבת שם.

35) קדושין לט, ב.

36) נוסח תפלת העמידה וקידוש ליו"ט.

37) נתבאר בסה"מ תרנ"ז ע' רכג ואילך.

38) ראה גם אוה"ת שבועות ע' עא ואילך.

39) ראה רד"ק ישעי' עה"פ. פרדס שער כג (שער ערכי הכינויים) פ"ח ערך חוסן.

40) סה"מ תרנ"ז ע' קעט.

41) תהלים קיט, קעב. וראה תו"א יתרו סז, ב. לקו"ת שה"ש כב, א.

42) ירמי' כג, כט.

43) ד"ה המגביהי לשבת (מקץ לח, ד).

44) ברכות כ, א.

45) ראה גם תניא פל"ד.

46) ראה זח"ב (היכלות) רנד, סע"ב. ע"ח שער ח (שער דרושי נקודות) פ"ו. תניא אגרת הקודש סכ"ח.

47) חולין פג, א.

48) שבת עז, ב.

49) ראה זח"ב קח, ב. לקו"ת להאריז"ל ס"פ וישלח. של"ה יט, ב. לקו"ת שה"ש ט, ד.

50) סוף הל' מקוואות.

51) ראה גם לקו"ת שם, ג.

52) מאמרי אדמו"ר האמצעי במדבר ח"ד ע' א'שצז.

53) כח, ב.

54) אחרי טז, ל.

55) ר"ה לא, א. וש"נ.

56) תניא רפל"ז.

57) אוה"ת שם ע' רסא. וראה שם ע' רסב. אוה"ת סידור ע' שסח.

58) פ"ח (סה"מ ה'ש"ת ע' 28).

59) ישעי' ל, טו.

60) ראה גם אוה"ת בא שם (ע' רס).

61) סנהדרין צז, ב.

62) ישעי' נב, ג.

63) זכרי' ב, יד.

64) ראה אוה"ת שם ע' רעג. וראה ד"ה החודש דש"פ צו, י"ב ניסן (לעיל ע' קנט ואילך).

65) ראה רמ"ז ומקדש מלך לזח"ג ר"פ ויקרא. מאורי אור א, נב. אוה"ת נח נה, ב. ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' רמא. ע' תתקא. סה"מ תר"ם ח"א ע' פב.

66) יתרו כ, ב.

67) ראה שמו"ר פ"ב, ד. זח"א רנג, א. שער הפסוקים להאריז"ל ויחי מט, י. תו"א ר"פ משפטים (עה, ב).