289

נמרוד כו'8, שזהו נס גלוי שיוצא מדרכי הטבע. ולכאורה, ע"פ האמור שנסים גלויים שיוצאים מדרכי הטבע נמשכים משם הוי' דוקא, משא"כ משם שדי נמשכים רק נסים נסתרים המלובשים בדרכי הטבע, איך הי' אפשר להיות אצל האבות נסים גלויים שיוצאים מדרכי הטבע, אע"פ שנגלה אליהם רק שם שדי, ולא נגלה אליהם שם הוי' שממנו דוקא נמשכים נסים גלויים שיוצאים מדרכי הטבע. אך הענין הוא9, שאין הכוונה שאצל האבות לא הי' גילוי שם הוי' כלל, שהרי נאמר10 וירא אליו הוי', אלא הפירוש הוא ששם הוי' נתגלה אצלם באופן שנמשך ונתלבש תחילה בשם שדי, ולא הי' אצלם גילוי שם הוי' כמו שהוא מצד עצמו, ולכן לא הי' שם הוי' אצלם בדרך השגת המהות, אלא ידיעת המציאות בלבד. וזהו גם החילוק בין הוי' דלתתא להוי' דלעילא, כידוע11 בפירוש הכתוב12 ויקרא הוי' הוי' (ב"פ), שהם ב' שמות הוי', הוי' דלתתא והוי' דלעילא, ומהחילוקים שביניהם, שיש אופן של הכרה והשגה בהמציאות דשם הוי' בלבד, והו"ע שם הוי' דלתתא שנתגלה להאבות, ויש אופן של הכרה והשגה גם בהמהות דשם הוי', והו"ע שם הוי' דלעילא שנתגלה במתן תורה. ועפ"ז יובן שגם אצל האבות הי' אפשר להיות נסים גלויים שיוצאים מדרכי הטבע, כיון שגם אצלם הי' גילוי שם הוי' שממנו נמשכים נסים גלויים שיוצאים מדרכי הטבע, ואעפ"כ נאמר ושמי הוי' לא נודעתי להם, כיון שלא הי' אצלם גילוי שם הוי' כפי שהוא מצד עצמו, שם הוי' דלעילא, שענין זה נתגלה במתן תורה דוקא.

ג) והנה

כדי להיות גילוי שם הוי' במ"ת הוצרך להיות תחילה הענין דיצי"מ. ויובן בהקדם כללות הענין דיצי"מ, שנוסף על היציאה ממצרים כפשוטה, בהכרח לומר שיש בזה גם ענין רוחני, שהרי הענין דיצי"מ נאמר בתורה שקדמה לבריאת העולם, כמארז"ל13 אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, ועאכו"כ שקדמה להיציאה ממצרים, וא"כ, איך מסופר בתורה, שקדמה לעולם, אודות היציאה ממצרים שהיתה משך זמן רב לאחרי זה. ועכצ"ל, שיצי"מ הוא גם ענין רוחני, שישנו בכל העולמות ובכל הדרגות, והו"ע היציאה מכל המיצרים והגבולים שבעולמות, ועד שבאים להגילוי דשם הוי' כמו שהוא מצד עצמו, שהו"ע שם הוי'

8) ראה פרש"י נח יא, כח. ועוד.

9) ראה גם אוה"ת וארא ע' קיט ואילך. ח"ז ע' ב'תקנ ואילך. ח"ח ע' ב'תתפז ואילך.

10) ר"פ וירא (יח, א).

11) זח"א קלח, א (באד"ר). תו"א בשלח סא, ד. ובכ"מ.

12) תשא לד, ו.

13) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. וש"נ. זח"ב מט, א.