290

דלעילא. וזהו שיצי"מ היא ההכנה למ"ת, כי ע"י היציאה מהמיצרים וגבולים נתגלה במ"ת הענין דאנכי הוי' אלקיך, היינו, ששם הוי' נמשך להיות אלקיך, כחך וחיותך, שנעשה האלקות שלך, ועד כדי כך, שהגילוי דשם הוי' ניכר גם בהגוף הגשמי של כאו"א מישראל, שהגוף הגשמי הוא בציור שם הוי', כידוע14 שהראש הוא בחי' יו"ד, והגוף (שהוא ארוך) הוא בחי' וא"ו, וב' ההי"ן הם ה' אצבעות היד והרגל. וכמבואר במק"א15 שזהו טעם ההילוך בקומה זקופה, שהראש גבוה מהגוף, דכיון שציור שם הוי' הוא באופן שהיו"ד הוא למעלה מהוא"ו, לכן נעשה ציור גוף הגשמי דבנ"י באופן שהראש הוא למעלה מהגוף. והיינו, שענין זה שייך דוקא לגופי בנ"י, והטעם שגם גופי אוה"ע הם בציור כזה, אינו אלא בשביל ענין הבחירה כו'16. ועפ"ז יובן מש"נ אנכי הוי' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, ולא נאמר אשר בראתי שמים וארץ יש מאין, כי ההקדמה למ"ת היא יצי"מ דוקא, מצד גודל העילוי בענין היציאה מכל המיצרים והגבולים, עד שיומשך למטה גילוי שם הוי' דלעילא, שזהו עילוי שבאין ערוך לגבי בריה"ע.

ד) וממשיך

בהמאמר17, שמיד אחר יציאת מצרים וקריעת ים סוף הי' מלחמת עמלק. והענין בזה, שכל זמן ששם הוי' דלעילא הי' בהעלם, לא הי' איכפת לו כלל, אך כשהוצרך להיות גילוי שם הוי' דלעילא למטה, הנה זאת לא הי' עמלק יכול לסבול, ומיד נתעורר וקפץ18 לנגד לזה כו'. ועל זה נצטווינו זכור את אשר עשה לך עמלק גו'19, ומסיים לא תשכח20, שזהו ע"ד מה שמצינו גבי שר המשקים, שלא זכר את יוסף וישכחהו21, דלכאורה אינו מובן כפל הלשון, דכיון שלא זכר את יוסף, מהו עוד ענין וישכחהו22. וענינו בעבודה, שלא די מה שאינו ממשיך המשכת אלקותו ית', אלא עוד וישכחהו, שמתעסק בתענוגים גשמיים המשכחים על אלקותו ית', היינו, שע"י מה שנמשך אחרי תאות גשמיות בהרהורים רבים כל היום וכל הלילה לא ינוח, עי"ז גורם לעצמו שישכח

14) אוה"ת תזריע ח"ב ע' תקכד. סה"מ תרכ"ט ע' יח. תרנ"ו ע' שכ. תרצ"ז ע' 208. ובכ"מ.

15) ראה סה"מ תרנ"ו ס"ע שיט ואילך.

16) סה"מ שם בשוה"ג.

17) סה"מ תרכ"ו שם ס"ע נ. ע' נז.

18) ראה תנחומא תצא ט. פרש"י תצא כה, יח.

19) תצא שם, יז.

20) שם, יט.

21) ס"פ וישב.

22) כקושיית הזהר – ח"א קצג, ב. וראה גם אוה"ת עקב ע' תקטו. סה"מ תרע"ח ע' שסז. פר"ת ע' סט. ד"ה ויענך תשי"ז (סה"מ תשי"ז ע' שא).