293

בלתי מוגה

א. מצינו שאמירת ההגדה צריכה להיות "בקול רם ובשמחה כו'"1.

ואע"פ שנמצאים כבר לאחרי אמירת ההגדה, הרי הסיפור ביציאת מצרים מצוותו כל הלילה, כמ"ש בהגדה "מעשה כו' והיו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם רבותינו הגיע זמן ק"ש של שחרית",

– ומזה שנזכרו כאן גם תנאים שסוברים שאכילת הפסח היא רק עד חצות2, מוכח, שהענין ש"היו מספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה" אינו קשור עם קרבן פסח, אלא עם המצוה דסיפור ביצי"מ –

ולכן, מה שהחסירו בהשמחה בעת אמירת ההגדה, יכולים להשלים עתה.

[ניגנו הניגון "ממצרים גאלתנו" בשמחה רבה].

* * *

ב. ידוע3, שישנם חילוקים בין חיוב ומצות זכירת יצי"מ בליל פסח להחיוב בכל ימות השנה4. אחד החילוקים הוא5, שבכל השנה די בזכירה בעלמא – "מצוה להזכיר יצי"מ"6, ואילו בליל פסח המצוה היא – סיפור ביצי"מ. ובלשון הרמב"ם7: "מצות עשה של תורה לספר8 בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים כו'".

וכיון שסיפור וזכירת יצי"מ הוא "יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו

1) סידור האריז"ל בהגש"פ (לפני "מה נשתנה").

2) ראה שיחת ליל ב' דחה"פ תשכ"א סי"ג (תו"מ ח"ל ע' 224). וש"נ.

3) מכאן עד סוסי"ח הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש חי"ז ע' 78 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

4) הובאו ונסמנו בהגש"פ עם לקוטי טעמים ומנהגים (קה"ת) ע' טו.

5) הגדת מעשה נסים (לבעל חוות דעת) בפתיחה. שבח פסח. סי' מהרי"ד. מלבי"ם בא יג, ח. וראה הגש"פ הנ"ל שם. וראה בארוכה לקו"ש חכ"א ע' 71 ואילך.

6) רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג.

7) הל' חמץ ומצה רפ"ז.

8) ועד"ז לשונו בהמצות שבהכותרת להל' חו"מ "לספר ביצי"מ באותו הלילה" (וכ"ה לשון אדה"ז ריש הל' פסח). ועד"ז במנין המצות בריש ספר היד ובסהמ"צ מ"ע קנז (וראה מנ"ח מצוה כא "כנראה מהר"מ והרהמ"ח כאן").