בס"ד. ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ו

363

(הנחה בלתי מוגה)

ויהי

ביום השמיני וגו'1, ומובא בדרושי חסידות2 מ"ש הכלי יקר1, לפי שרצה לומר כי היום ה' נראה אליכם3, ולא בימים הקודמים, ע"כ הוצרך ליתן טעם מה יום מיומיים, לפי שהי' יום זה שמיני, דבר זה גרם לו קדושה ביתר שאת, כי כל מספר ז' חול ומספר שמיני קודש, כדעת המדרש4 האומר שכל קילוסו של משה הי' באז, ומאז באתי לדבר בשמך5, אז ישיר משה6, כי אז היינו א' רוכב על ז', והוא להשליט את השי"ת על כל ז' כוכבי לכת ועל כל הנמצאים שנתהוו בשבעת ימי בראשית, וע"כ נראה להם ה' ביום זה דוקא, מצד היותו שמיני, כי מספר זה מיוחד אליו ית' (עכ"ל). וכן מובא בהדרושים2 מ"ש בתשובות הרשב"א7 שיש מועדים של שבעה ימים ויש של שמונה ימים, שבעה ימים הם נגד שבעת ימי בראשית, שבעת ימי הבנין, ונכלל שבת ג"כ בימי הבנין כו', והמועדים של שמונה ימים הם למעלה משבעה, דשבעת ימי הבנין הם ימי ההיקף, ושמיני הוא ששומר את ההיקף. וזהו גם הענין דאז, א' שלמעלה מז' (שמיני), בחי' שלמעלה מהעולמות, והו"ע בחי' אור ישר, שזוהי דרגתו של משה (כנ"ל שכל קילוסו של משה הי' באז, אז ישיר משה, ועד שגם מה שנתאונן על הליכתו לפרעה הי' באז, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך), כמבואר בדרושי חסידות8 בענין אז ישיר משה. ויתירה מזה, שהא' והז' נעשים תיבה אחת, שהו"ע חיבור ב' הבחינות דא' וז', ע"י בחי' שלמעלה משניהם. וזהו גם מה שמבואר בהדרושים9, שבחי' שמיני ששומר את ההיקף לא קאי על אור הסובב ששומר את אור הממלא, שהרי בשבעת ימי ההיקף נכלל גם יום השבת שלמעלה מהזמן, בחי' סוכ"ע, ובהכרח לומר שבחי' שמיני ששומר את ההיקף הוא למעלה גם

364

מבחי' סוכ"ע. ועוד זאת, שבמעלת יום השמיני נכלל גם העילוי דעשר, כמובא בפירש"י1 שאותו היום נטל עשר עטרות10, וכפי שמביא הכלי יקר מה שאמרו רז"ל11 כנור של ימות המשיח יהי' שמונה נימין [למעלה מכנור של ביהמ"ק שהי' של שבעה נימין11, והיינו, שלמרות גודל מעלת הכנור של ביהמ"ק, שהרי ביהמ"ק הוא תכלית השלימות של כל העולם, שבו היתה השראת השכינה, כמ"ש12 ושכנתי בתוכם, וממנו הי' נמשך בכל העולם כל עניני ההשפעה, החל מענין האור13, ובזה גופא ישנו מעלת הכנור של ביהמ"ק, דכנור הוא נר כ"ו14, שזהו המספר דשם הוי', ומ"מ הרי זה עדיין במספר שבעה, ולמעלה מזה הוא הכנור של ימות המשיח שיהי' שמונה נימין], ושל העוה"ב עשרה נימין11, וזהו הרמז ביום השמיני שנטל עשר עטרות, לומר כי יש בו מעין העוה"ב כו'. והענין בזה, כמבואר בהדרושים15 ששמיני הוא בחי' בינה (ספירה השמינית מלמטה למעלה), וידוע שבינה כוללת כל הג' ראשונות, ועד שהתגלות עתיק בבינה16, וזהו שאותו היום נטל עשר עטרות, כיון שבינה כוללת כל הג' ראשונות (עשר), ולא רק עשר סתם, אלא כפי שהם בתכלית העילוי, שזהו עשר עטרות, עטרות דייקא, בחי' הכתר, שהו"ע עשר כתרין.

ב) ויש

לבאר ענינו של יום השמיני בהמשך לחג הפסח (שהרי ברוב השנים קורין פ' שמיני בשבת שלאחרי חג הפסח, שבו נעשית תכלית השלימות של כל שבעת ימי הפסח), בהקדם משנת"ל במאמר דאחרון של פסח17, מהמאמר של הצ"צ ד"ה הא לחמא עניא18, שיש ב' בחי' מצה, מצה שנקראת לחם עוני, ומצה עשירה. מצה עשירה מורה על בחי' אתהפכא, שזהו מש"נ19 ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך, בשני יצריך20, שהו"ע התהפכות המדות ע"י גילוי המוחין, שזהו שמצה עשירה נילושה ביין ושמן, בחי' חו"ב, ובדבש וחלב, בחי' חו"ג שנמשכים ממוח הדעת. ומצה שנקראת לחם עוני מורה על בחי' אתכפיא בלבד, ומ"מ, כיון שדוקא העבודה דאתכפיא היא באופן של יציאה ממציאותו, הרי זה

365

מעורר וממשיך את הבל"ג שלמעלה, כמו האהבה רבה דבכל מאדך19, שעי"ז נעשה הענין דיצי"מ, שהוא היציאה מכל ענין של מיצר וגבול. וכל זה הוא בפרשה ראשונה דק"ש, שבה נאמר בכל מאדך, והיינו לפי שענינה הוא קבלת עול מלכות שמים21, דענין שמים לשון מקיף הוא בחי' סוכ"ע, שאינו נגבל בשום כלי, ומזה נמשכת האהבה דבכל מאדך, בלי גבול, למעלה מאשר תוכל הנפש שאת, שזהו"ע הרצוא, שמעורר בחי' הבל"ג שלמעלה. ואח"כ באה פרשה שני' דק"ש, שענינה הוא קבלת עול מצוות21, שהו"ע השוב, להמשיך את גילוי בחי' הבל"ג שלמעלה בכלים הנעשים ע"י התומ"צ.

ג) והנה

מאמר הצ"צ הנ"ל הוא בהמשך למאמר שלפניו22 שבו נתבאר ענין ב' פרשיות דק"ש, שמע והי' אם שמוע [ונתבאר גם בד"ה להבין ההפרש בין ק"ש כו' שבסידור23, אלא ששם הוא בסגנון של אדמו"ר האמצעי, וכאן הוא בסגנון של הצ"צ, ומ"מ יש בו כו"כ ענינים מדברי רבינו הזקן, ועד שבא' ההגהות איתא24: כך מצאתי כתוב מכת"י הרי"ל], דהנה מבואר בזהר25 שפרשה ראשונה היא בחי' חסד, ופרשה שני' היא בחי' גבורה (שלכן נאמר בה26 השמרו גו' וחרה גו'), ולכאורה איך יתאים זה עם מ"ש בכתבי האריז"ל27 שפרשה ראשונה דק"ש הו"ע שם מ"ב, שזהו שישנם מ"ב תיבות מואהבת עד ובשעריך, ופרשה שני' הו"ע שם ע"ב, שזהו מספר התיבות מוהי' אם שמוע עד ושמתם גו', והרי ידוע ששם מ"ב הוא מבחי' גבורה, שלכן כל העליות הם ע"י שם מ"ב, לפי שבחי' הגבורה היא סיבת העלי' וההסתלקות כו', ושם ע"ב הוא בחי' חסד, בגימטריא ע"ב, וא"כ, איך יתכן ששם מ"ב שמבחי' הגבורה יהי' שייך לפרשה ראשונה שהיא בחי' חסד, ושם ע"ב שמבחי' החסד יהי' שייך לפרשה שני' שהיא בחי' הגבורה28. ונקודת הביאור בזה, שפרשה ראשונה דק"ש הו"ע אור החסד בכלי הגבורה, היינו, ששם מ"ב שהוא בגבורה לפי שענינו הוא העלאה, הוא הכלי לאור החסד שבואהבת גו' בכל מאדך, שהו"ע האהבה באופן של העלאה והסתלקות האור מן הכלי. ופרשה שני' דק"ש הו"ע אור הגבורה בכלי החסד, שזהו שם ע"ב שהוא

366

כלי החסד, שזהו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, אך משום זה האור הוא בחי' גבורה, שיורד ומתצמצם כו'.

ד) והנה

ב' הענינים הנ"ל דפרשה ראשונה ופרשה שני' שבק"ש בעבודת כל יום, ישנם גם בחג הפסח בבחי' כללות על כל השנה29. דהנה, ענין פרשה ראשונה שנזכר בה בכל מאדך, ויש בה מ"ב תיבות, כנגד שם מ"ב שעל ידו הם כל העליות, דוגמתה בחג הפסח הוא כללות הענין דיצי"מ, שהו"ע התעוררות האהבה מלמטה למעלה, בבחי' רצוא, לצאת מכל ענין של מיצר וגבול (בכל מאדך), וענין זה נעשה ע"י שם מ"ב, שזהו"ע ג"פ י"ד (שעולה מ"ב), והיינו ג' הידות30, יד רמה, כמ"ש31 ובני ישראל יוצאים ביד רמה, יד חזקה, כמ"ש32 כי ביד חזקה ישלחם, ויד הגדולה, כמ"ש33 היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים. וזהו גם ענין העוני והדוחק כו' דמצרים, שמצד זה נעשה תוקף האהבה לצאת מהמיצר כו', כמעלת האה"ר דבעלי תשובה. וענין פרשה שני' דק"ש, שהו"ע השוב שלאחר הרצוא, להמשיך אלקות מלמעלה למטה ע"י תומ"צ, שלכן יש בה שם ע"ב, דוגמתה בחג הפסח הוא שביעי של פסח, שנאמר בו עצרת לה' אלקיך34, בחי' עצרת של ז' ימי הפסח, לעצור ולכלוא את הרוח כו' שלא תצא מנרתיקה ותתבטל ממציאותה כו', וזהו גם מה שבשביעי של פסח הי' הענין דקריעת ים סוף, שהוא גילוי מלמעלה למטה, וגילוי זה הי' ע"י שם ע"ב שמרומז בפסוקים ויסע ויבוא ויט35.

ה) והנה

כללות ענינו של חג הפסח, הן הרצוא בכל ימי הפסח והן השוב בשביעי של פסח (שהם דוגמת הרצוא ושוב בב' פרשיות דק"ש בעבודה דכל יום), הוא הכנה להמשכת גילוי בחי' אנכי, אנכי מי שאנכי36, בקבלת התורה בחג השבועות, שהוא העצרת של כללות חג הפסח (לא רק כמו שביעי של פסח שנקרא עצרת ביחס לששת ימי הפסח שלפניו), בדוגמת עצרת של חג הסוכות, כמובן ממארז"ל37 ראוי' היתה העצרת של חג שתהא רחוקה חמישים יום כנגד העצרת של פסח.

367

ויש

לומר, שמעין זה הוא ביום השבת שלאחרי חג הפסח שבו קורין ויהי ביום השמיני, שבו נעשית שלימות העלי' של חג הפסח לבחי' שמיני שלמעלה משבעת ימי הפסח, כמו שמיני עצרת (עצרת של חג הסוכות), שדוגמתה היא עצרת של חג הפסח, בחג השבועות.

ועד

שבאים לשלימות הענין דבחי' שמיני שקשור עם הגאולה, כנ"ל שכנור של ימות המשיח יהי' של שמונה נימין [בהוספה על הכנור של ביהמ"ק של שבעה נימין, שיהי' גם לעתיד לבוא (נוסף לכך שענינו ברוחניות ישנו גם עתה, שהרי ענין החורבן לא נגע בענינים הרוחניים, ולעתיד לבוא יתגלה גם בגשמיות), יחד עם כל עניני ביהמ"ק, ובפרט עניני המשכן, מעשה ידי משה, שהם נצחיים38], וקשור גם עם משיח עצמו, שנקרא בשמונה שמות39, שעל ידו תהי' הגאולה האמיתית והשלימה, עלי' נאמר40 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.

______  ______

1) ריש פרשתנו (ט, א).

2) אוה"ת פרשתנו ע' כה. רד"ה ויהי ביום השמיני תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' רסט). תש"ה (סה"מ תש"ה ע' 167).

3) שם, ד.

4) ראה יל"ש בשלח רמז רמא. שמו"ר פכ"ג, ג. קהלת יעקב מע' אז.

5) שמות ה, כג.

6) בשלח טו, א.

7) ח"א סימן ט.

8) סה"מ תרכ"ו ע' סד. תרל"ט ח"א ע' קנב.

9) ראה גם ד"ה ויהי ביום השמיני תשי"ג פ"ד (סה"מ תשי"ג ס"ע קמ ואילך).

10) תו"כ עה"פ. שבת פז, ב.

11) ערכין יג, ב. וראה לקו"ת תזריע כא, ד. אוה"ת בראשית ח"ג תקנב, א ואילך.

12) תרומה כה, ח.

13) ראה ירושלמי ברכות פ"ד ה"ה. וראה פרש"י (כת"י) מנחות פו, ב.

14) תקו"ז תכ"א (נב, א).

15) סד"ה ויהי ביום השמיני הנ"ל.

16) ראה זח"ג קעח, ב. תו"א לך יא, סע"ב.

17) ד"ה והניף פ"ח (לעיל ע' קצא).

18) נדפס לאח"ז באוה"ת ויקרא (כרך ב) ע' תנג ואילך.

19) ואתחנן ו, ה.

20) משנה ברכות נד, א. ספרי ופרש"י עה"פ.

21) משנה ברכות יג, א.

22) נדפס לאח"ז באוה"ת דברים (כרך ו) ס"ע ב'רלא ואילך.

23) עם דא"ח עג, ג ואילך.

24) אוה"ת שם ע' ב'רלג ובשוה"ג.

25) ח"ג רסב, ב.

26) עקב יא, טז-יז.

27) ראה פרי עץ חיים שער הק"ש פי"ח.

28) ראה גם דרמ"צ שרש מצות התפלה פי"ב ואילך.

29) ראה אוה"ת ויקרא הנ"ל ע' תנה.

30) ראה לקו"ת נשא כא, ב ואילך.

31) בשלח יד, ח.

32) שמות ו, א.

33) בשלח שם, לא.

34) פ' ראה טז, ח.

35) בשלח שם, יט-כא. ראה זח"ב נב, א. פרדס שער כא (שער פרטי השמות) פ"ה. וראה אוה"ת בשלח ע' תקעה.

36) ראה לקו"ת פינחס פ, ב. ובכ"מ.

37) שהש"ר פ"ז, ב (ב).

38) סוטה ט, סע"א.

39) אוצר מדרשים (אייזענשטיין) ח"א ע' 176. ח"ב ע' 513. וראה מדרש משלי ספי"ט.

40) מיכה ז, טו.