393

בלתי מוגה

א. ספירת העומר – שייכת הן לחג הפסח והן לחג השבועות, ומקשרת ביניהם, כמודגש בכך שהתחלת הספירה היא "ממחרת השבת", "ממחרת יום טוב"1 (יום ראשון של חג הפסח), וביום החמישים חוגגים את חג השבועות ("שהכתוב לא תלה חג הזה .. בכמה ימים לחודש, רק בחמישים לעומר"2).

אבל אעפ"כ, מובן ופשוט, שעיקר ענין ספירת העומר הוא הכנה לקבלת התורה בחג השבועות (יותר מהשייכות לחג הפסח).

וכמ"ש הר"ן3: "בהגדה .. אמרו בשעה שאמר להם משה תעבדון את האלקים על ההר הזה4, אמרו לו ישראל, משה רבינו, אימתי עבודה זו, אמר להם, לסוף חמישים יום, והיו מונין כל אחד ואחד לעצמו, מכאן קבעו חכמים לספירת העומר .. מחשבין נ' יום לשמחת התורה כמו שמנו ישראל באותו זמן" – שמזה מובן, שעיקר ענין הספירה היא ההשתוקקות למ"ת, וזוהי ההכנה לקבלת התורה.

ב. והענין בזה:

בספירת העומר יש שבעה שבועות – כנגד שבעת המדות, שבהם בא לידי ביטוי כללות חיי האדם הקשורים עם ענין המדות והרגש הלב, ומהם נמשך במחשבה דיבור ומעשה [ועד שאפילו ענין המוחין קשור עם ענין המדות, שלכן אמרו רז"ל5 "לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ", שכן, במקום שלבו חפץ, יצליח יותר בלימודו, כיון שמדות פועלים גם על המוחין6], וכן הוא בנוגע לכללות ישראל, כמבואר7 בענין "חכמות בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה"8, דקאי על כנסת ישראל, שכלולה משבע דרגות, וכמבואר בלקוטי תורה9 על הפסוק10 "בהעלותך

1) אמור כג, טו ובפרש"י.

2) שו"ע אדה"ז או"ח סתצ"ד ס"א.

3) סוף פסחים.

4) שמות ג, יב.

5) ע"ז יט, א.

6) ראה גם תו"מ חמ"ג ס"ע 138 (ואילך) הערה 7. וש"נ.

7) ראה או"ת להה"מ סת"ד (ק, ב). אוה"ת לך לך (כרך ד) תרפג, א. חנוכה (כרך ה) תתקלא, א. בהעלותך ע' שכב. סה"מ תרל"ד ע' רלז. תרע"ח ע' שמג.

8) משלי ט, א.

9) ר"פ בהעלותך (כט, ג).

10) ר"פ בהעלותך (ח, ב).