[בס"ד. יו"ד שבט, ה'תשכ"ו1*]

4

מחדש1 (לא למטה למע' – ב' מקומות נפרדים, כ"א במקום א', ואיפוא) דבאוא"ס (ולא אין תחלה2) ב' מדר' למולמ"ט3.

לכאורה איך שייך שם4? אלא כדפי' אדה"ז דהפי'5 אור שהוא עצמו א"ס אמיתי, אבל בכ"ז נק' אור – סו"ס תרכ"ז (תכא).

ולמרות שבמקום א'6 – 1) הפרש 2) גדול ביניהם (משא"כ כמו שהם ביכולת, שאאפ"ל זה7, כיון דהיינו הך ביכולת).

סתימא8 דכל סתימין – תו"ח נח (סו, א) דקאי על אנת הוא חד או למטה (סט, ג).

מקיף9 דאו"י ואו"ח. אינו10 בגדר גילוי, ובכ"ז פועל, וכהצ"צ דרמ"צ (פה, ב), לקו"ת (צט, ג) בעבודה – "נעשה", שאינו גילוי. ובבי' יותר – מים רבים פ"ר.

הבעש"ט11 – כש"ט (י, ד) לשנות כסות – סיפורים גשמיים,

5

אינו ניכר כלל. ובזה מתורץ12 רמזי תורה (שמות מא, ב) – דלכאורה למה צריך עשי'.

או הה"מ (ח, א-ב)13

בנמשל לא נזכר חידות, כי זהו סותר, לא רק מעלים14.

גם במשפיע – הנעלם מכל רעיון – והוא כחתן (18) כי נמ"ר15 בתענוג בלי תנועה16.

אוצר17 – אוה"ת עקב תקז' – שמתעכב ע"ע, בתחלת18 ההמשך סי"א דור אחר דור.

______  ______

1) *) הרשימה שלפנינו – נעתקה מגוכתי"ק אדמו"ר שליט"א – ראשי פרקים למאמר ד"ה באתי לגני דיו"ד שבט ה'תשכ"ו (פאקסימיליא – לעיל ע' V).

1) ראה פ"ב דהמאמר, שכאן (בפט"ז דהמשך ההילולא) מחדש בענין אוא"ס למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית, כדלקמן.

2) ראה ד"ה ויולך דש"פ בשלח פ"א (לקמן ע' קיח).

3) למעלה (אין אין קץ) ולמטה (עד אין תכלית).

4) באוא"ס – ב' מדריגות מעלה ומטה?

5) דאוא"ס הוא – אור שהוא עצמו א"ס כו'.

6) שב' המדריגות דלמעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית הם במקום א', מ"מ, "יש הפרש גדול ביניהם".

7) שהם ב' מדריגות, ועאכו"כ – שיש הפרש גדול ביניהם.

8) ראה פ"ג דהמאמר, בענין אוא"ס למעלה מעלה עד אין קץ, שזוהי בחי' סתימא דכל סתימין, שיש בזה ב' פירושים בתו"ח – אם סתימא דכל סתימין קאי על "אנת הוא חד" שנזכר לפנ"ז, או שזוהי דרגא נוספת שלמטה מזה.

9) ראה פ"ד דהמאמר, שב' הענינים דלמעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית הם ב' בחי' מקיף: מקיף דאור ישר ומקיף דאור חוזר.

10) מקיף דאור חוזר – אינו בגדר גילוי, ובכל זאת ה"ה פועל, וכביאור הצמח צדק וכו'.

11) לאחרי שמבאר בפ"ה דהמאמר, שההשכלות שהם בבחי' מקיף הרחוק באים ע"י לבושים המעלימים, כמו משלים וחידות, וזהו"ע סיפורי התורה – מביא בפ"ו תורת הבעש"ט אודות המשל מבן מלך שנשלח למרחקים ונשכחו ממנו תענוגי המלך, ולכן צריך לשנות כסות כו' – ע"י סיפורים גשמיים, שבהם אינו ניכר כלל חכמת התורה – להתקרב אל הבן, כדי להשיבו אל אביו, כי, דוקא עי"ז מתגלה "יותר תענוג".

12) הקושיא שמתעוררת ע"פ תורת המגיד בענין ירידת התורה "דרך שלשת ימים", מחשבה דיבור ומעשה – דלכאורה אינו מובן: מהו הצורך בעשי' שבה התענוג יורד ומתצמצם? והביאור – כיון שעצם ענין התענוג הוא בעשי' דוקא.

13) כ"ק אדמו"ר שליט"א העביר קולמוס על הקס"ד להזכיר ענין אחר מתורת המגיד, ובפועל לא נזכר במאמר.

14) נתבאר בד"ה ויולך דש"פ בשלח פ"ו (לקמן ע' קכד ואילך).

15) נעלם מכל רעיון.

16) תוכן פ"ז דהמאמר.

17) ראה פ"ח דהמאמר, שעצם האור שמתעלם ומתכלל בעצמותו הו"ע האוצר, וכמבואר באוה"ת שעי"ז שמתעכב עד עתה, וממתינים ומחכים, אזי השכר הולך וגדל, וכמשנ"ת בהמשך ההילולא סי"א, שזהו "הון יקר הנאסף והנקבץ במשך כמה שנים מדור אחר דור".

18) כ"ק אדמו"ר שליט"א העביר קולמוס על תיבה זו.