412

(הנחה בלתי מוגה)

והי'

מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב והי' במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי, ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד גו' כי גדול יום יזרעאל1. וידוע הדיוק בזה2, שבתחילה נאמר והי' מספר בנ"י, היינו, שיהי' באופן של מספר דוקא, ואח"כ נאמר אשר לא ימד ולא יספר, שזהו"ע שלמעלה ממספר. גם צריך להבין מהי השייכות בין התחלת הכתוב, והי' מספר בנ"י גו', להמשך הכתוב, והי' במקום גו' יאמר להם בני א-ל חי, והפסוק שלאחריו, ונקבצו וגו' כי גדול יום יזרעאל. גם צריך להבין השייכות דפסוקים הנ"ל לחג השבועות, דהנה, פסוקים אלו הם בהפטרת פ' במדבר, שלעולם קורין אותה קודם חג השבועות (דלא כפ' נשא שרק לפעמים קורין אותה קודם חג השבועות)3, ולכן בהכרח לומר שיש לה שייכות לחג השבועות4, וע"ד שמצינו בנוגע לפ' נצבים, שכיון שלעולם קורין אותה קודם ראש השנה (דלא כפ' וילך שרק לפעמים קורין אותה קודם ר"ה)3, יש לה שייכות לראש השנה4. ומזה מובן, שגם ההפטרה דפ' במדבר, שבה נאמרו פסוקים הנ"ל, יש לה שייכות לחג השבועות.

ב) והענין

בזה, דפירוש הכתוב והי' מספר בנ"י גו' אשר לא ימד ולא יספר הוא, שהמספר עצמו יהי' בבחי' שלמעלה מן המספר5. דהנה, מספר מורה על ענין ההגבלה, החל מההגבלה דעשר ספירות שהם במספר עשר, עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר6 (כמשנת"ל7 שענין המספר הוא א' מד' הפירושים-ענינים שישנם בענין הספירות, כמבואר בארוכה באוה"ת פ' חיי שרה8), ועד לתכלית ההגבלה שבעולם. והכוונה

1) הושע ב, א-ב – הפטרת פ' במדבר.

2) ד"ה והי' מספר בני ישראל במאמרי אדה"ז תקס"ה ח"ב ע' תקפו. ד"ה הנ"ל במאמרי אדמו"ר האמצעי פרשתנו ע' קיג. וראה תו"ח מקץ רכב, ג. המשך תער"ב ח"א ריש ע' קסה. ובכ"מ.

3) ראה תוס' מגילה לא, סע"ב.

4) ראה לקו"ש ח"ח ע' 1 הערה 1.

5) ראה מאמרי אדה"ז שם ע' תקפז. מאמרי אדמו"ר האמצעי שם ע' קיד ואילך. אוה"ת פרשתנו ע' סג. תו"ח שם.

6) ספר יצירה פ"א מ"ד.

7) ד"ה כי תשא דש"פ משפטים, פ' שקלים פ"ב (לעיל ע' קכו).

8) קו, ב ואילך.