419

דכיון* שלאח"ז נאמר "וגוי קדוש", הרי מובן, ש"ממלכת כהנים" כאן לא קאי על ענין הקדושה (הבדלה) לה', אלא על ענין השררה בנוגע להנהגת העולם, ע"י העבודה בעניני הרשות9, "כל10 מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל11 דרכיך דעהו"12, שזהו עיקר החידוש דמ"ת, שגם כאשר "למצרים13 ירדתם" ו"יצה"ר יש ביניכם"14, יהיו בנ"י "שרים"15, למשול

9) אף שגם בענין זה הובדלו בנ"י מאוה"ע, שאצלם גם עניני הרשות הם קדושה, וע"ד ההבדלה בענין המצוות, כמבואר בענין "הבאים ישרש יעקב גו'" (תו"א שמות נג, ד), שרק כאשר איש ישראל מניח תפילין ה"ז נעשה חפצא דקדושה (משא"כ גוי שמניח תפילין אינו פועל מאומה), וכן הוא בכל המצוות, שהרי "הוקשה כל התורה כולה לתפילין" (קידושין לה, א. וש"נ).

10) אבות פ"ב מי"ב.

11) משלי ג, ו.

12) והיינו, שגם הענין ד"בכל דרכיך דעהו", שאינו הכנה בלבד, כמו "כל מעשיך יהיו לשם שמים", אלא באופן שע"י "דרכיך" גופא נעשה "דעהו" (ראה לקו"ש ח"י ע' 104. וש"נ) – אין זה ענין של מצוה, שהרי אין מברכים על זה "אשר קדשנו .. וצוונו" (כמו אכילת קדשים).

13) שבת פח, סע"ב ואילך – ב"סוגיא דמ"ת" (כפי שנקראת בלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר).

14) כולל גם אצל בינוני, שאף שכאשר נופל לו הרהור רע, "דוחהו בשתי ידים ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע כו'" (תניא ספי"ב), מ"מ, הרי נופל במחשבתו הרהור רע כו'.

15) "שרים" דוקא, ולא "מלך", שהרי המלך עצמו מובדל מבני המדינה, והנהגת בני המדינה היא באמצעות השרים, שמצד פעולתם בשליחותו של המלך הרי הם כמו המלך עצמו, אבל אעפ"כ, מודגשת אצלם השייכות לבני המדינה (בדוגמת הפעולה ד"דעהו" ב"דרכיך").

וזהו גם מ"ש רש"י "כמה דאת אמר ובני דוד כהנים היו" – כי, בדוד* כתיב (דברי הימים-א כב, ח) "דם לרוב שפכת גו'" (שלכן לא הי' יכול להיות בנין ביהמ"ק על ידו), שזהו כללות הענין דבירור העולם. וענין זה שייך לכל בנ"י (גם למי שאינו מרגיש את עצמו כמו "שר") – להיותם "בני דוד", שהרי "האב זוכה לבן כו'" (עדיות פ"ב מ"ט), ובלשון רבינו הזקן בתניא (פל"ג) בענין "מה יפה ירושתנו", "ירושה שנפלה לו הון עתק שלא עמל בו".

*
) נזכר גם ענין הקבלת-עול של דוד, ש"הקים עולה של תשובה" ו"עולה של תורה" (ראה תו"מ ח"ג ס"ע 72 ואילך. וש"נ).