70

– לצעירי תלמידי תומכי תמימים דמאָנטרעאַל שיחיו, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. ישנה התקנה של בעל ההילולא דאתמול ללמוד בכל יום חלק הפרשה השייך ליום זה (ובנדו"ד, ליל רביעי – מרביעי עד חמישי בפ' בשלח), בהוסיפו, שמלבד לימוד החומש ע"ד הפשט, צריך כל אחד מישראל ללמוד מזה בעניני ודרכי עבודתו לקונו.

ובכן: בפרשת היום מסופר אודות קריעת ים סוף, שעי"ז היתה הצלת בנ"י, ועד כדי כך, שכל בנ"י הכירו בכך ושרו לה' – "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'"1, ולאח"ז נקבע שכל אחד מישראל יאמר שירה זו בכל יום בתפלה2.

ועל זה מסופר בגמרא ומדרשים3, שכאשר הקב"ה אמר למשה "דבר אל בני ישראל ויסעו"4, הי' רצונו שבנ"י יקפצו לים תיכף מיד כשמצווה עליהם (עוד לפני שנבקע הים), וכאשר נחשון בן עמינדב מסר נפשו וקפץ לים, אזי נבקע הים, ועי"ז ניצלו בנ"י מהמצריים שרדפו אחריהם, והלכו למדבר סיני לקבל את התורה, ולאחרי כן – לבנות את המשכן (והמקדש), ולהכנס לארץ ישראל.

ומביא רבינו הזקן בתורה אור בפרשתנו5: "איתא בתוספתא6 שצריך לזכור (בכל יום) ג"כ קריעת ים סוף", שזהו מה שאומרים לאחרי ק"ש (ב"עזרת"): "וים סוף להם בקעת"7.

ב. והלימוד מזה לכל אחד מאתנו:

כאשר מסתכלים מסביב, ונדמה שקשה לקיים את רצון הקב"ה – צריך לידע שאין זו האמת, אלא הקב"ה רוצה לנסות כו', וכאשר מראים תנועה של מס"נ, אזי מבטל הקב"ה את כל ההעלמות וההסתרים שמכסים

1) טו, א.

2) ראה שו"ע אדה"ז או"ח רסמ"ט, ורסנ"א. וש"נ.

3) סוטה לז, א. מכילתא פרשתנו (בשלח) יד, כב. ועוד.

4) יד, טו.

5) סב, ב.

6) ברכות רפ"ב.

7) מנחת ביכורים שם. וראה שו"ע אדה"ז שם סס"ו סי"ב.